רפואה למכה/פתיחתא דאיכה רבתי/כו
כ"ו עריכה
ר' נַחְמָן פָּתַח, הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל (ישעיה כט, א). אַרְיָא אַרְיָא גִּבָּרָא. קִרְיַת חָנָה דָוִד, קִרְיָה שֶׁחָנָה בָּהּ דָּוִד, קִרְיָה דְּלָא חָנְיָא לֵיהּ בָּהּ אֶלָּא דָוִד, קִרְיָה שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ דָּוִד לִקְסַרְקִיטוֹן שֶׁלּוֹ. סְפוּ שָׁנָה עַל שָׁנָה חַגִּים יִנְקֹפוּ, שָׁנָה עָלְתָה שָׁנָה נָפְקָא, וְלֹא הָיוּ עוֹלִין לְפַעֲמֵי רְגָלִים, וְהָיוּ הַדְּרָכִים מַעֲלִים חגים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: חַגִּים יִנְקֹפוּ. וַהֲצִיקוֹתִי לַאֲרִיאֵל, ר' נִסָּה דְקֵסָרִין אָמַר מִכָּאן שֶׁהָיְתָה קוֹרַת רוּחַ לְיִשְׂרָאֵל. וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה, סִכּוּפֵי סִכּוּפִים. וְהָיְתָה לִי כַּאֲרִיאֵל, כְּחֻרְבָּן רִאשׁוֹן חֻרְבָּן שֵׁנִי. כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ גָּלוּ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה עכ"ל.
אחרי שלמעלה אמר תנו לה' אלקיכם כבוד וגו'. שהוא על בחי' הדעת החצון דמלכות, שנכנס לתוכה שם ס"ג ונעשה כבו"ד א"ל[1] ועתה נסתלק, עתה פירש על הדעת החצון דפנים בפנים בימות החול שהוא ע"ב קד"ם, והנה ע"ב קד"ם בגי' רי"ו, ואמר הוי אריאל אריאל. ופי' שר"ל אריא אריא גיברא, והענין כי בק"ש של לילה אמרו שצריך לכוין להוריד מן הדעת דמזלא, והוא נמשך מן הדעת דמזלא קדישא, והוא נמשך מן הדעת העליון דלא"ה, והוא סוד קרומא דאוירא הגנוז בין גולגלתא ומוחא, וצריך להמשיך ממנו ג' ע"ב שהם רי"ו, והם יורדים בדעת דאו"א ואח"כ ניתנים בז"א, והז"א מעכב לעצמו החצי ונותן החצי לנוק' שהוא מילוי ההין, ונעשה בה בחי' ע"ב קד"ם, והוא רי"ו אחר, וזה כתיב בס' הכונות ובדרושים אחרים, עוד אמרו כי עי"ז נהרגים החצונים, וז"ש לא ישכב עד יאכל טרף. והנה כל זה נמשך מסוד הדיקנא הוא סוד אל, וכמ"ש שנרמז בפ' רוממות אל בגרונם וכו'. ועתה אמר הכתוב הוי אריאל אריאל, שהוא על אלו הב' רי"ו שהם בגי' אריה הנמשכים מבחי' אל, וזהו אר"י א"ל אר"י א"ל. ואמר המדרש אריא אריא, לרמוז מ"ש שהוא סוד אריא בחי' ב'. ואמר אריא אריא גיברא שבזה הוא נגבר נגד החצונים, כמש"ה וחרב פיפיות בידם. ואמר עתה הוי אריאל אריאל וכו'. שאין אתנו יודע עד מה כדי לכפות את החצונים, והנה עיקר הזווג הזה של רי"ו שאמרנו הוא בק"ש שע"ג המטה, וזה כדי לעשותה כלי לזווג אחר חצות לילה, והנה דהע"ה היה נזהר לקום כל חצות לילה ועוסק בשירות וזמירות כדי לסייע לשכינה, ובזה היה נעשה מרכבה לשכינה, וזש"ה קרית חנה דוד. קריה שחנה בה דוד, אמנם להבין ולדייק קריה שחנה בה דוד, מה היא החניה והיאך חנה בה, זה יובן לפי ע"ד כאשר נביא לשון ס' הכונות כמ"ש וז"ל, והנה דהע"ה כל הלילה היה עוסק בשירות וזמירות לסייע השכינה, וז"ס ולא אמר איה אלוק עושי נותן זמירות בלילה (איוב לה, י). כנראה בזוהר עכ"ל. ופ' זה הביאוהו בזוהר פ' ויקרא (כ"ג ע"א וב'), והאריך הרבה ובסוף כתוב ז"ל, ר"י אמר אנא שמענא דר' אבא אמר האי קרא איה אלוק עושי, עשה לי מבעי ליה, מהו עושי אלא כמה דאמרן בשעתא דאיהו קם בפלגות ליליא ואשתדל באורייתא, כד נהר יממא אתער אברהם בההוא חוטא דיליה, דכתיב אם מחוט ועד שרוך נעל וגו'. וקב"ה וכ"י מתקני ליה דעבדי ליה בכל יומא בריה חדשה, הה"ד אלוק עושי. והא אוקמוה. א"ל ו"ה - א"ל דא אברהם דכתיב ביה האל הגדול. ו' דא קב"ה, ה' דא כ"י, ודא הוא אלוק ואינון עבדין ליה לבר נש ומתקנין ליה בכל יומא, ובג"כ כתיב עושי, כד"א ישמח ישראל בעושיו עכ"ל. ואפשר לומר שסוד בריה חדשה הנעשה ע"י שם אלוק, כמ"ש בזוהר הוא ע"ד מ"ש בדרוש א' מהאר"י זלה"ה ז"ל לענייננו, ושניהם (פי' ע"ב רי"ו) פר"ח שהם רפ"ח ניצוצין, ומחיבור שניהם נעשים הנשמות כנודע כי נשמות יוצאות מלובשות במקצת מן האי רוחא דשדי בגוה, והוא ג"כ מהחסד בסוד אלוק אלא שהוא מהרי"ו, ואולי לכן סוד אלוק הוא בגי' מ"ב שהוא ג"כ גבורה עכ"ל. והיינו יכולים לרכוב דרוש זה עם מ"ש בדרוש אחר, כי זו"ן הם האחים הגדולים, והנשמות הטהורות היוצאות מזווג או"א הם אחים, ונוטלים קצת מההוא רוחא דשדי בגוה, אבל לענייננו נר' דאיך צריך, רק נאמר כי ע"י מה שהיה דהע"ה מכוין בתחלת הלילה ברי"ו הנז', וכמו שרמז הכתוב קדמתי בנשף ואשועה. ואח"כ בחצות לילה היה נזהר לקום בודאי שהוא היה מרכבה לשכינה, והיה שורה בתוכה וכן קריה דלא הניח ליה בה אלא דוד, כי אעפ"י שהאבות ומרע"ה ושאר צדיקים נעשו מרכבה לשכינה, מ"מ כל א' בחר מדתו, אברהם בחסד יצחק בגבורה וכו'. וכן כל שאר צדיקים וכמ"ש בס' הבהיר על אבן מאסו הבונים, אבל דהע"ה בחר בה ונעשה מרכבה אליה וכל ימיו היתה כונתו לתקנה, וזהו דלא הניח ליה בה אלא דוד, ועל זה אמרו ג"כ היתה לראש פינה כמשז"ל, שהיא נעשית אח"כ עטרת בעלה, וזהו ג"כ קריה שעשה אותה דוד לקסדקיטון שלו, והנה בכתוב אפשר לומר כי אריא"ל הוא בגי' רמ"ב כמנין רי"ו כ"ו, וב"פ אריאל הוא ב"פ רי"ו כנז', וב"פ כ"ו הוא ב"ן, והוא סוד ההוא רוחא שהוא סוד שם ב"ן, גם קרי"ת בגי' תש"י כמנין מנצפ"ך וה"פ אלקים שהם סוד הגבורות, ומלת חנה בגי' ס"ג שמשם באי' החו"ג, ור"ת ק'רית ח'נה ד'וד בגי' יב"ק שסודו ידוע. ספו שנה על שנה חגים ינקופו שנה על שנה נקפה ולא היו עולים לפעמי רגלים, הנה ע"י עליית הרגלים אמרו בשם האר"י זלה"ה כי היתה המלכות נתקנת ועולה למעלה בבינה ומתייחדת עם הזעיר ונק' אלקים. ועתה לא די שלא עשו היחודים הצריכים מידי יום ביומו לעשות הזווג ע"י הרי"ו, אלא גם לא היו עולים לרגלים, ובזה לא היה היחוד הנזכר נעשה, מלבד מה שכתב האר"י זלה"ה בדרוש הנז' כי ע"י עליית ג' רגלים היה נתקן עון העגל, ועתה שנה נכנסת שנה יוצאת ולא היו עולים לפעמי רגלים, והיו הדרכים מעלים היגין והוצין (כך היא הגירסא באות אמת) ופשוטו כמשמעו, ולפי הדרך שאמרנו שהיו הקליפות מתגברות ובמקום מה שאמר הכתוב לא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלקיך, והיו כורתים הקליפות עתה שלא היו עולים לרגל הנה היו מתגברות הקליפות עד כי גבר אויב ונחרב הבית בעו"ה, ואמנם אמרו ספו שנה על שנה, ולא אמר ספו מועד על מועד וכיוצא, אפשר לומר שבא לרמוז כי גם בראש השנה אשר נעשה בו איזה תקון, דמיון מה שנעשה בכל לילה אלא שהוא באופן אחר היינו ע"י תקיעת שופר, רמז לומר עורו ישנים וכמשז"ל. גם זה לא היו עושים ודרך כלל כונת המדרש לומר כי הן דרך פרט בדברים הצריכים לעשות ולהזהר בהם מידי יום ביומו, וגם בדברים הבאים מזמן לזמן כגון י"ט וכיוצא, לא היו נזהרים בהם ובמקום שהיה להם לעשות יחוד למעלה, לא היו עושים רק אדרבה היו עושים פירוד ע"י עוונותיהם לפי' גברו הקליפות, שאילו היו עולים היה להם קורת רוח לישראל כמ"ש אח"כ והציקותי לאריאל. ר' נשא דקסרין אמר מכאן שהיתה קורת רוח לישראל, כי הנה הן ע"י זווג רי"ו אין לך קורת רוח יותר ממה שאמרנו, שבזה נעשים בריה חדשה וגם ע"י עליית הרגל היו נמחלים להם עונותיהם, וגם ע"י עליית הבינה שהיא בסוד היובל יתחדשו הדברים כקדמותן, ואין לך נחת רוח גדול מזה. והיתה תאניה ואניה סכופי סכופין, כי מטבע האדם להיות כלה ואבד אילולי ה' עזרתה לו ומחדשו בכל בקר ובקר, ועתה שאינו מחדשו לסיבת הנז', הנה הוא בכל יום מוכה ומעונה יותר מחבירו עד שזה גרם להם חרבן ראשון וחרבן שני, כיון שחטאו גלו וכו'. פי' כיון שלא העלו מ"נ וגם לא היו מעלים הניצוצות בכל לילה וגם לא היו עולים לרגל כמ"ש וגברו הקליפות, לכן הוצרכו לגלות כדי ללקט הניצוצות שנפלו ע"י עונותיהם, וכיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם איכה, להיות שבעו"ה נתרוקנה הקדושה ונשארה בדד, וכמשז"ל על אמלאה החרבה. והנה גם כל זה היינו על כל מה שאמרנו כנז', הדבר פשוט כי כאשר ישמרו ישראל משמרת דוד מלכם בשירותיו וזמירותיו להודות לה', ובלילה שירה עמהם אז עי"ז יוציאו הנצוצות הבלועות בתוך הקליפה ויעלו מ"נ אל תוך הקדושה ואז תעלה המלכות ותשוב במעלות אשר ירדה, ואז יאמר שיר השירים אשר לשלמה וכמ"ש במאמר הקודם.
- ^ כבו"ד א"ל בגימטריא ס"ג.