רעיון הישוב
ח"נ ביאליק
רעיון הישוב יקר ונכבד לבני ישראל לא רק מפאת תועלתוֹ החומרית להעמידנו על הקרקע, כי אם רב יתר על ידי תועלתו המוסרית, אשר בכחו להביא לנו וכבר ידוע טבעו של עם ישראל כי מצבו המוסרי נשמת מצבו החומרי ואין גוף בריא בלי נשמה בריאה. "שאל אביך ויגדך, – זקניך ויאמרו לך". נפתח את ספר הספרים ונבינה לקורות עמנו בישבו על אדמתו ויהי עם כעמים. ספר הספרים הזה יראה לנו לדעת כי עת לב הותל הטם ללכת אחרי התהו ויהבלו, חיש מהר גם גוית העם רופפו עמודיה; ועת השיבו רוחם, רוח דעת ויראת אלהים אליהם, תחזק גם גוית העם כלו, ושב ורפא לה. וכאשר נתמלאה סאת אבותינו ורוח יהדותם – כפי שמצבו אז – נשפל עד עפר, אז היתה תבוסת עמנו שלמה, ואברי ישראל נתדלדלו ונפזרו לפי רוח. ועתה אם נאמר לרפא שבר עמנו, עלינו לדעת כי אם לא נרפא מחלת הנפש להשריש את המדות הנשחתות שבאו לנו על ידי צרות רבות ונאמנות, לשוא תהיה כל עמלנו, ולמטרה זו נפקד נא את מערכות מפלגותינו ונראה במה כחנו הרוחני גדול; נסב עינינו מחפצי התבוללות אשר כבר עזבו את מערכת המלחמה ויפנו לנו ערף כי לצרינו הם, ונפקד אך את אלה אשר לנו הם. ומה אנו רואים? מעבר מזה אנשים גבורי כח אשר לו באמת הוציאו כחם לאלוה, לישראל, לדתו ולתורתו, לו מלאו אחרי כל חובות דתנו ואמונתנו כדת, כי אז היו לתפארת לעמנו וגם עשו ידיהם תושיה להשפיע מכחם על עמנו; אבל למורת רוחנו נראה כי רפה מאד הקשר בין רבים מהם ובין הדת, ובכן גם רבים ממפלגה זו יובישו מבטנו.
מעבר השני נפגוש מחנה יהודים, עברים נאמנים לדתנו ולתורתנו, ממלאים לפי דעתם, אחרי כל התורה והמצוה; אבל גם בהם ובמעשיהם לא נחזה תמונת יהדותנו הנאמנה; מקבלים המה בשתי ידים את המצות המעשיות, ודוחים בשתי ידים את המצות המסורות ללב, אעפ"י שגם הן הן גופי תורה. רבים הם ביניהם יראים וחרדים על כל מנהג קל, ואינם שמים לב אל חובות הלבבות, הולכים רכיל איש ברעהו, ואיש את אחיו ישנאו בנפש למרות המ"ע דאורייתא, "ואהבת לרעך כמוך". לא אחת ושתים יביאנו המקרה לראות יהודי רד עם אל ועם קדושיו נאמן, ובכל זאת יתן כספו בנשך (אם הלוה לא ישא ויתן עם מעותיו, אשר אז גם "היתר העסקא" לא יועיל) ויפשוט עור הלוים מעל עצמותיהם למרות דברי חכמינו ז"ל על המלוים ברבית: "מביא עדים וכותב וחותם פלוני כפר באלהי ישראל". בפיו ובשפתיו יכבד את אלהיו שלש פעמים ביום, גם ברכת "ולמלשינים" יאמר בכונה עצומה, ורגע אחרי פסעו שלש פסיעות לאחוריו הולך ועובר על: "ארור האיש מכה רעהו בסתר"; זה הכלל: כל מצות המעשיות ימלאו אחריהן לכל חקותיהן ומשפטיהן, ובדברים שבין אדם לחברו מזלזלים הם במדה מרובה. שנאת חנם, מלשינות ורכילות, חילול השם וחילול כבוד ישראל נעשו להם כהיתר ודשים אותן בעקביהן, כי הכרה פנימית חסרה לעמנו; הידים עסוקות במצות, השפתים נעות אך רגש אָין. בסבת הצרות שעברו עלינו נחלשו בקרבנו חושי הנפש, להבין ולהוקיר ערך כל דבר לפי כבודו פנימה ולא במראהו החיצון, וטוב לו לעמנו מראה עינים מהלך נפש, ותהי יראתו מצות אנשים מלומדה, ע"כ יתיר לעצמו לעבור על דברים שהם יסודי התורה והיהדות, מפני כי לא יחדור לדעת הטוב האמתי הצפוּן בכל פקודי ד' להכלל ולהפרט, וכל זאת באתנו בסבת שפלות הרוח ומיתת הרגש. והנה כל זמן שלא נתקן את הריסות לאומיותנו הפנימית גם מציון לא נושע לבוא אל הנחלה והמנוחה האמתית; החובה מוטלת עלינו עתה בהתעורר הרעיון הנעלה ישוא"י לדאוג ביותר בעד הטבת מצבנו הרוחני, ובפרט שהעת הזאת היא היותר מכשרת לפעול ולעשות לטובת מצבנו המוסרי. בארצות אירופא רחוקה התקוה להשיב את רוחנו לתחיה; ההרגל הרע אשר הסכינו בו עמנו מרוב ימים השע עינם מראות נכוחה ומפניהם כסה אור לבלי הרגש חסרונותיהם הרוחניים, אבל עתה בהתעורר רעיון הישוב ויצרור בכנפיו את כל מפלגות עמנו, והישוב היה לשמש צדקה להמס את הקרח הנורא בלבות בני עמנו, ובפרט שהרבה מבני עמנו חיים כבר באה"ק חיים חדשים חיי אכר, חיים המסוגלים למדות טובות, ומהיושבים במרכז עולם היהודי יהיו קרנים לכל בני ישראל בכל מקום להיות למופת לחיות על פי התורה הטהורה, ע"כ עלינו להוקיר את העת הזאת לבלי החמיצנה לעשות דבר מה לד' לעמו ולתורתו, ועלינו לדאוג לא אך להטבת מצבם החומרי כי אם גם המוסרי.
את אשר נוכל לעשות על ידי חנוך טוב על ידי מורים היודעים את ערך פעולתם שלא יעקמו את הכתובים, אשר יטיפו בשפה בלשון למודים להטבת מצב המוסרי, לקרב את הבנים אל הרעיון הצפוּן ברוח היהדות, לאהוב את המלאכה ולשנא את הרבנות וממילא יתרחקו מפירוד הלבבות, לחבב עליהם כל מדה נכונה ודרך ישרה, לחזק בלבבם את המצות שבין אדם לחבירו אשר בני עמנו מזלזלים בהם, להעיר בקרבם "הכרה פנימית" להבין את הרוח החיה הסובב הולך בכל פקודי ד', להפיץ בין אחינו המתאחזים באה"ק ספרים וספורים הכתובים לפי רוח הזמן המושכים את הלב – אשר יהיו מקדשים למטרה זו – מטרת הטבת המצב המוסרי – למען יבליעו בנעימה לקח טוב וזך אשר יבוא כשמן בעצמות הקורא, לחבב עליהם את לאומיותם ויהדותם, ארצם ועמם, תורתם ושפתם ומלאכתם בבית ובשדה.
הנה כל הדברים האלה ידועים הם לכל, כי טובים הם, ואנכי חפץ אך להוסיף, כי הם תנאים המעכבים, ובאין תורה אין קמח, ואם נשים לבנו אך להטבת מצבנו החומרי לא עשינו כלום, וכי שעת הכושר הימים האלה כי מציון תהיה תשועת ישראל הרוחנית לפחת בו רוח חיים לקיים את כל התורה בדעת לטוב לו ולחיות חיים טובים מאשר נחיה היום.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.
- ^ מתוך הכתבים הגנוזים, מן העזבון של ביאליק