רמב"ן על שמות טז ב
<< | רמב"ן על שמות • פרק ט"ז • פסוק ב' |
• א • ב • ד • ו • ז • ח • יב • יד • כ • כג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וילינו וַיִּלּ֜וֹנוּ כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר׃
"וילונו כל עדת בני ישראל על משה" - היה ראוי שיספר הכתוב תחלת טענת התלונה כאשר אמר במרה (לעיל טו כד) וברפידים (להלן יז ב) ובכל התלונות ויאמר כאן ואין בשר לאכול ואין לחם לשבוע וירעב העם ללחם ורש"י כתב שאמר הכתוב בחמשה עשר יום לחדש השני להפריש חנייה זו לפי שבו ביום נשלמה החררה שהוציאו ממצרים והוצרכו למן ללמדך שאכלו משיירי הבצק ס"א סעודות וקבלת רבותינו היא (מכילתא כאן) ולזה לא פירש תלונותם מפני שלא האריך בנס הזה הנעשה להם בסתר וכבר כתבתי הטעם בסדר ויגש אליו (בראשית מו טו) ור"א אמר כי הזכיר הכתוב בחמשה עשר יום לחדש השני לאמר שכבר יש להם חדש ימים שיצאו ממצרים ואכלו הלחם אשר הוציאו ממצרים ומקניהם כי קהל רב היו וזה טעם התלונה ועל דעתי הזכיר הכתוב ויבאו אל מדבר סין להודיע תלונתם כי בבואם אל מדבר סין וכבר רחקו ממצרים אמרו מה נאכל ומה יספיק לנו במדבר הגדול אשר אנחנו באים בו או כי מתחלה היו סבורים שיבאו אל הערים אשר סביבותיהם אחרי ימים מעטים ועתה יש להם חדש ועיר מושב לא מצאו ואמרו כלנו מתים במדבר הגדול שבאנו בו וזה טעם וילונו על משה ועל אהרן במדבר כי תלונתם מפני המדבר וכן אמרו (בפסוק הבא) כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב הזכירו המדבר והקהל לאמר כי קהל גדול כזה ימות בלי ספק ברעב במדבר הגדול הזה והקב"ה שמע אליהם והחל עתה לערוך להם שולחן במדבר עד בואם אל ארץ נושבת