רמב"ן על במדבר ו יד

וטעם החטאת שיקריב הנזיר ביום מלאות ימי נזרו לא נתפרש, ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת ימי הנזירות, כי הוא עתה נזיר בקדושתו ועבודה ה', וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלהיו, כעניין שאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים (עמוס ב יא), השווה אותו הכתוב לנביא, דכתיב כל ימי נזרו קדוש הוא לה' (לעיל פס' ח) , והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם.