רמב"ם על תרומות ב

תרומות פרק בעריכה

משנה אעריכה

אמר השם יתעלה "את מקדשו ממנו" (במדבר יח, כט), טול מן המקודש שבו.

וכל מקום שאמר באמת - הוא הלכה למשה מסיני.

עגול של דבלה - הוא ככר גדול כמו רחיים שעושין מן התאנים היבשים, ונקראת "דבלה". ולפי שהיא מחוברת מחלקים רבים, לא נחשוב אותם כגוף אחד שיהא חבור ומקבל טומאה כולה, כמו שיתבאר במקומה מן טבול יום (פ"ג משנה ו).

והוא מביא לך שני דמיונים מלבד העיגול, כי העיגול כולו גוף אחד, אבל אגודה של ירק גופים מחולקים ואין שם ידוע לכלל האגודה, והודיעך כי כמו שהוא מותר בעיגול, כמו כן מותר באגודה שהיא פחותה מן הדבלה במעלות הדיבוק, וגם כן בערימה, שהיא יותר פחותה מן האגודה בדיבוק.

ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה בעריכה

בתנאי שיהיה זה הדבר הטמא שהיתה לו שעת הכושר, ואחר כך נטמא. אבל אם היה נטמא, קודם שתגמור מלאכתו ולא בא לעונת המעשרות אפילו בשוגג, אין תרומתו תרומה.

ומעשר טבל - הוא מעשר ראשון, קודם שיוציאו ממנו תרומת מעשר, כי כן אמר ה' יתברך "ונחשב לכם תרומתכם, כדגן מן הגורן, וכמלאה מן היקב" (במדבר יח, כז). זו ראיה שדינו קודם הוצאת התרומה ממנו, כדין הגורן והיקב קודם הוצאת המעשרות והחוקים ממנו, שהוא טבל.

ושוגג - העושה בשגגה, ומזיד - העושה בזדון.

ואמר רבי יהודה, לא יהיה בכאן שוגג, אלא כשלא ידע כלל כי זה המעשר טבל עד שיפריש ממנו. אבל אם ידע שהוא טבל, ואחר כך שכח והוציא ממנו התרומה, וכוונתו שלא היה טבל, ואחר כך נזכר שהוא טבל, לא עשה כלום.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה געריכה

אלו כלים - הם כלים טמאים, ואסור להטבילן בשבת, לפי שהוא מתקן. ועוד יתבאר לך, שאסור להוציא תרומה ומעשרות בשבת, לפי שהוא מתקן.

ואמרו המבשל בשבת בשוגג, יאכל - רוצה לומר כי מותר לו לאכול אותו התבשיל למוצאי שבת, ואסור לו לאכול בשבת בשום פנים.

במזיד לא יאכל - רוצה לומר מי שעבר ובשל בשבת, אסור לו לאכול אותו תבשיל לעולם. אבל אחרים, מותר להם לאכול אותו תבשיל למוצאי שבת. לפי שהשם יתברך אמר בשבת "קדש היא" (שמות לא, יד), ואמרו רז"ל "היא קדש, ואין מעשיה קדש".

ומה שהצריכו להחמיר בשביעית יותר משבת, כי העיקר אצלנו "לא נחשדו ישראל על השבת, ונחשדו על השביעית":

משנה דעריכה

תורם מן המתקיים - עניינו שיתרום מן הדבר העומד והמתקיים יותר, עד שיגיענו ליד הכהן.

והמאמר כולו מבואר.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה העריכה

בצל קטן שלם - לדעת תנא קמא שווה יותר, בין במקום שיש כהן לפי שהוא אצלו יפה, בין במקום שאין כהן לפי שהוא מתקיים.

ובצלים בני המדינה - הם בצלים גדולים.

וכופרין - מיוחסין לכפר ידוע, והם בצלים הבאים מן הכפרים, והם הקטנים.

ורבי יהודה סובר, כי הבצל הגדול הוא יותר טוב.

ואמרו אבל לא מן הכופרים, על בני המדינה - והביא ראיה רבי יהודה כי הבצל הגדול הוא יותר טוב באמת, מפני שהוא מאכל פוליטיקין, והם בני אדם המעונגים והמפונקים בעלי העושר המרווחים במזונותם.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ועריכה

זיתי שמן - הם הזיתים המוכנים להוציא שמנן, כי שמנן הרבה וטוב משמן הזיתים שאינן ראוין אלא לכבישה למיעוט שמנן. וה' יתברך אמר "בהרימכם את חלבו ממנו" (במדבר יח, ל), וחלבו הוא הטוב והיפה שבו, כמו שאמר "ואכלו את חלב הארץ" (בראשית מה, יח).

וכבר בארנו בתחילת כלאים, כי הזונין מין ממיני החיטה, גרוע ונפסד.

ולשם נתבאר דעת רבי יהודה, שהוא סובר קישות ומלפפון שהם נקראין בערבי "כיאר" ו"קתא", שהם כלאים זה בזה.

ואין הלכה כרבי יהודה: