רמב"ם על שבת יז

<< · רמב"ם · על שבת · יז · >>

שבת פרק יזעריכה

משנה אעריכה

אמרו אף על פי שנתפרקו בשבת - שיעורו "אף על פי שנתפרקו בחול, ניטלין בשבת".

ואינן דומין לדלתות הבית - שאם נעקרו שאינן מטלטלי ואפילו נעקרו בשבת, לפי שלא חשב לטלטלן ולעקרן ולא נעשו לזה. וזה הוא עניין אמרם לפי שאינו מן המוכן:

משנה בעריכה

קורנס - הפטיש.

וקורדום - הגרזן.

מגרה - המשור, שמנסרין בו הנגרים העץ.

מגריפה - מגרפות יעים.

רחת - לוח יזרו בה החיטה, וצורתה ידועה.

מזלג - עץ ארוך, וראשו האחד מתחלק לשלשה עצים כצורת אצבעות היד, יבררו בו התבן מן הזרעים.

כוש - עץ ארוך דק שבו טוות הנשים, והוא ה"פלך".

כרכר - הוא הכישור שנותנות בפלך בעת הטוויה, "טורטיר" בלע"ז.

מחט של יד - מחט התפירה.

ומאמרם ליטול בו את הקוץ - יש ראיה שמוציא מה שנכנס בבשר האדם מן הקוצין והברקנים בשבת, וכמו כן מותר לסחוט החבורה כדי שתצא הלחה ממנה, אבל לא להרחיב הפה.

ומחט של סקאין - הוא המחט הגדולה שתופרין בה יריעות השער, והן הנקראין "שקין":

משנה געריכה

עושין מקל לחבוט בו את הזיתים, ומהפכין בו הזיתים כשהן בגת, ועושין בראשי קצת אותן המקלות כמו רימון עגול או קשר, וכשמהפכין בו הזיתים ירימו המקל ויביטו באותו רימון אם יש בו שמנונית אם לא, וידמה כלי קבול ולפיכך מטמא:

משנה דעריכה

מסר הגדול - הוא המגרה הגדולה שבה מגררין העץ העבה.

ויתד של מחרישה - ידועה.

ואמרו לצורך ושלא לצורך - רוצה בו בין לצורך גופו בין לצורך מקומו אפילו מחמה לצל, וצריך שיהיו אותן הכלים ראוין להשתמש בהם בשבת כמו הסכינין והכסאות והקערות, והם נקראים "דבר שמלאכתן להיתר". אבל הכלים שהן "דבר שמלאכתן לאיסור" כמו המדוכות והריחים, מותר לטלטלן לצורך גופן ולצורך מקומן אבל לא מחמה לצל. וזה הוא העיקר בטלטול שבת, וזכור ואל תשכח.

ואין הלכה כרבי נחמיה:

משנה העריכה

עריבה - היא קערה.

ומקפה - תבשיל או מרק קופא.

והמחלוקת שביניהן הוא כשנשברו בשבת, אבל אם נשברו מערב שבת אפילו אינן עושין מעין מלאכתן:

משנה ועריכה

קירויה - הוא כלי חרס ששואבין בו מים, ותולים ממנו אבן כדי שיכבד וירד לתחתית המעין.

טפיח - קומקום קטן. והטעם שבעבורו לא התירו לשאוב בשבת כשאינו מתוקן, גזירה שמא יחתוך ממנו בידו בשבת ויתקנהו לשאוב:

משנה זעריכה

פקק החלון - הוא המפה שתולין כנגד החלונות כדי שיסתיר אורם. ופירוש "פקק", המסגר כלומר הדבר שסוגרין בו.

ומה שאמרו חכמים בין כך ובין כך - רוצה לומר בין קשור ובין שאינו קשור כיון שהוא מתוקן פוקקין בו.

והמחלוקת הוא בתוספתא באהל עראי, רבי אליעזר אומר אין מוסיפין באהלי עראי ואפילו ביום טוב, וחכמים אומרים מוסיפין אהל עראי ואפילו בשבת.

והלכה כחכמים:

משנה חעריכה

אין ביניהם מחלוקת כי כסויי הכלים ניטלין בין שיש להן בית אחיזה בין אין להן, וכסויי קרקעות אינן ניטלין אלא אם כן היה להם בית אחיזה.

אבל המחלוקת בכלים המחוברין לקרקע. רבי יוסי סבר, כי אין הפרש בין מחוברין לאין מחוברין, ינטלו כסוייהם ואף על פי שאין להם בית אחיזה, וחכמים סוברין שהן כקרקע.

והלכה כחכמים, והוא העיקר האמתי כי כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע: