רמב"ם על מקואות ח

מקואות פרק ח עריכה

משנה א עריכה

כבר ביארנו שדיבורינו פה בבעל קרי אינו לעניין טומאה וטהרה אלא לעניין תפילה, כפי מה שהיה המעשה בזה הזמן שבעל קרי אם היה בריא שיטבול בארבעים סאה ואז יתפלל ויקרא, כמו שהתבאר בברכות (דף כב.), ואפילו היו אלה הארבעים סאה מים שאובין הנה הם כשרים לבעל קרי, רוצה לומר שהוא אם ירד בהם מותר לו להתפלל ולקרוא, ואף על פי שלא טהר לעניין טומאות וטהרות. והבן זה הכוונה ולא יסור ממך.

ודע שאין הבדל [במקווה] יעשהו האדם כפי מה שראוי בארץ ישראל ובחוצה לארץ, ואמנם דברינו פה במקוואות הנמצאות אשר לא נדע אלה המים הנקוים אם הם שאובין או כשרים.

ואמר שהנמצא בארץ ישראל בחזקת טהרה, ובזה ההבדל נזכירהו עדיין, ואשר בחוצה לארץ אינם בחזקת כשרים, ואמנם הם כשרים לבעלי קריין לבד להיות מים שאובין כשרים לבעלי קריין כמו שביארנו, והוא אמרו ואפילו נתמלאו בקילון אשר הם מים שאובים ודאי, ואין בעניין ספק שהם כשרים לבעלי קריין.

ואחר אמר שהמקוואות הנמצאות בארץ ישראל מה שיהיה מהן חוץ משער העיר הנה הוא בחזקת כשר, ואפילו הנדה טובלת בהם ותהיה מותרת לבעלה, ולא נאמר מאחר שזה איסור כרת לא תטבול אלא במקווה שנתאמת עניינו ונודע שהוא כשר. וכל מקווה שיהיה בתוך המדינה ותסגר עליו שער המדינה אינו בחזקת טהרה להשתמש האנשים בו, כי לפעמים ירחצו בגדיהם וכליהם וישיבוהו מים שאובים, או הם בעיקר הקואתם מים שאובין, ואינם ראוים אלא לבעלי קריין כמו שביארנו. ורבי אליעזר אומר, ואפילו אותו שהוא חוץ לעיר, אם יהיה קרוב לעיר הנה הוא בחזקת שאוב להשתמש האנשים בו.

ואין הלכה כרבי אליעזר:

משנה ב עריכה

חלוקין - חלקות שלשלת ההזלה.

עכורין - אם יהיה בתחילת השתן.

ואמר שמהעצר השתן קרה לו זה, אם היה השתן כולו תואר אחד הנה הוא גם כן טהור, ואפילו היה כולו עכור.

וכוונת נמשכין - שיהיה השתן מתדבק קצתו בקצתו, וזה כאשר יהיה בו קצת דבקות הנה הוא טמא, ואפילו היה הדבקות נראה באמצע או בסוף או בתחילה.

רבי יוסי אומר, שאם היו לבנים נמשכים בתחילה טהור, כמו משפט העכורים.

ואין הלכה כרבי יוסי:

משנה ג עריכה

טפין עבות - נקודות עבות.

והמהרהר בלילה - מי שחשב בלילה עניינים הכרחיים להגיר הזרע ואחר מצא גופו חם, הנה הוא טמא אף על פי שלא מצא זרע. וביאר התלמוד שזה בתנאי שיראה בשנתו שהוא בעל אשה בעילה גמורה ואחר ניעור משנתו ולא מצא חומר זרע אך שימצא גופו חם, הנה זה הוא אשר הוא טמא, לפי שמעת שבעל בשנתו הנה הזריע אך שנתנגב או היה מעט השיעור ונבלע בבגדים.

והעיקר אצלנו אשר יקרא [פולטת] שכבת זרע הוא אחר הגיעו ברחם, אם תפלטנו ולא תשתנה הנה הוא כמו רואה שכבת זרע וטמא. ונפל המחלוקת אחר כמה מן הזמן תצא ממנה שכבת זרע ותהיה טהורה, ויהיה זה הזרע כבר נפסדה צורתו ויצא מגדר הזרע.

ודע שעונה הוא עת מן הזמן, אם יום שלם או לילה שלמה, וכן אמרו "עונה או יום או לילה".

רבי אלעזר בן עזריה יסבור, שמי שפלטה שכבת זרע אחר שלוש עונות שלמות שהיא טהורה, וזה אפשר שיהא ביום השלישי. משל בזה, שאם נבעלה בראשון בשבת, ונשארה ליל שני ויום שני וליל שלישי וזה שלוש עונות, הנה אם פלטה שכבת זרע יום שלישי תהיה טהורה לפי שפלטה אחר שלוש עונות, ונהיתה פולטת ביום השלישי טהורה. וחכמים גם כן יחשבו כמו שבא בתלמוד במסכת שבת (דף פו.), אבל חכמים אומרים שלוש עונות שלמות בעינן.

ורבי ישמעאל מחשב שהיא טהורה אם פלטה אחר שני ימים שלמים, ויהיה התחלת שני ימים קודם עלות השמש ואחריתם שקיעת השמש וקצת היום השלישי, והנה אפשר בשני אלו הימים ובקצת מהשלישי שיהיה ארבע עונות או חמש או שש. משל בזה, שאם נבעלה בסוף ליל חמישי ופלטה ביום שביעי בבוקר הנה היא טהורה, לפי שכבר עברו עליה שני ימים החמישי והששי וקצת השלישי והוא ליל שבת, וכל מה שיש בזה הזמן ארבע עונות יום חמישי וליל ששי ויום ששי וליל שבת, ותהיה אחר ארבע עונות טהורה. והנה תהיה אחר חמש עונות אם נבעלה בסוף יום רביעי קודם שקיעת השמש, ויהיה עמהם חמש עונות ליל חמישי ויום חמישי וליל ששי ויום ששי וליל שבת, וזה בשני ימים ואחר השלישי החמישי והששי וליל שבת. והנה תהיה אחר שש עונות, כגון שנבעלה ביום הרביעי אחר עלות השמש, ותהיה עמה שש עונות עם ליל שבת, ואם פלטה ביום השבת תהיה טהורה, ואלו השש עונות אמנם תהיינה בשני ימים וקצת השלישי, החמישי והששי וליל שבת, ולא נחשוב יום הרביעי לפי שהיא נבעלה ביום רביעי אחר עלות השמש, ועיקר סברת רבי ישמעאל שיהיו שני ימים קודם עלות השמש.

ורבי עקיבא יכריע חמשה עונות לעולם כמו שאמר לעולם חמש, ואם נבעלה במקצת היום או במקצת הלילה ישלימו החמש עונות מזה העת. משל בזה, שאם נבעלה ביום רביעי בחצי היום, הנה נשאר אצלנו חצי יום רביעי וזה חצי עונה, וליל חמישי ויום חמישי וליל ששי ויום ששי כאשר נהיה ליל שבת בחצי הלילה נשלמו חמש עונות, ואם פלטה אחר חצות לילה תהיה טהורה.

והוראת כולם אמנם הוא מאמרו השם יתברך "היו נכונים לשלשת ימים"(שמות יט, טו) וגו', ונפל המחלוקת מתי היה זה הצווי, וקבל הוראת כל אחד מהם למה שדומה בעיון התלמוד ממנו בזה המקום.

והלכה כרבי אלעזר בן עזריה:

משנה ד עריכה

אמרו טמאה וטהורה, רוצה לומר השכבת זרע עצמה, כפי מה שביארנו בפתיחה ששכבת זרע של גוי טהורה.

ואמרו כבדה את הבית - כנוי לקנוח אבר מאבריה אחר המשגל, עד שלא ישאר לשכבת זרע רושם האחוז בגוף.

וכל בעל קרי אם לא השתין קודם הטהרה הנה בעת שישתין יטמא, כי אז תצא השארת הזרע הנשאר בחלל האמה.

ורבי יוסי אומר, שתכלית מה שישאר משכבת זרע השארית תוך הגוף לאיש חולה או זקן לפי שהם לא ידחום בחוזק. אמנם איש בריא או ילד ואפילו היה חולה הנה הוא טהור, לפי שתצא בכח שלא תשאר לו רושם תוך הגוף.

והלכה כרבי יוסי:

משנה ה עריכה

טמאה על גבי רוקה - שהוא כמו איש טהור שנגע ברוק הנדה, אשר ישוב ראשון לטומאה כמו שביארנו בפתיחה, ותהיה מותרת לבעלה.

ואמרו כאילו לא טבלה - הוא שתשאר אב הטומאה ותהיה אסורה לבעלה.

ואמר רבי שמעון, שירפה את ידיו ויכנסו המים לידיו ולאלה הכלים. ותנא קמא אמר שהם טמאים, גזירה שמא לא ירפה.

ובית הסתרים - פנימי הגוף, כמו פנים האף והאוזן ופנים הפה.

ובית הקמטים - היא הערוה.

וקבל הוראה על זה מאמרו "וכל אשר יגע בו הזב, וידיו לא שטף במים"(ויקרא טו, יא). וידוע שהזב לא יועילהו רחיצת הידים בעודו טמא, ואמנם ירצה באמרו "וידיו לא שטף במים" שהוא לא טהר, ואמר "ידיו" להודיעך שלא יחויב טהרה זולת מה שיראה מן הגוף טהרה בעת שיטהר הגוף, והוא אמרם (שם) "ורחץ בשרו, יכול אף בית הסתרים, תלמוד לומר וידיו לא שטף במים, מה ידיו בנראה אף כל בשר בנראה, פרט לבית הסתרים". ואמרו "לעולם ילמד אדם בתוך ביתו, שתהא אשה בשעת טבילה מדיחה קמטיה, ואף על גב דתנן (נדה דף סו:) בית הקמטים ובית הסתרים, אין צריכין שיבואו בהן המים, נהי דביאת מים לא בעינן מקום הראוי לבא במים בעינן", רוצה לומר שהיא תהיה מכינה אלה הקמטים שיבואו מים בהם.

וממה שימנעו ממנו בעת הטבילה שלא יקפוץ במקווה, ולשון התוספתא (פ"ה) "הקופץ למקווה הרי זה מגונה, והטובל פעמים במקווה הרי זה מגונה, והאומר לחבירו כבוש ידך עלי במקווה הרי זה מגונה".

וממה שראוי שתדעהו ששיעור מקווה הוא ארבעים סאה, הוא מלא מקווה יהיה בארכו אמה וברוחבו אמה ברום שלוש אמות, וכן כל מקום תהיה שבירה גדולה חללו זה השבר על איזה תבנית שיהיה.

וכבר ידעת שאמה עשרים וארבע אצבעות, האצבע רוחב גודל מאצבעות היד. וכבר הכפלתי עניין אלו המידות פעמים רבות.

ואין הלכה כרבי שמעון:

משנה מקואות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב