פתיחת התפריט הראשי


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

ספר שאחרי מות יהושע, שאלו בני ישראל בה' – רצונו לומר באורים ותומים – מי מהשבטים יעלה בתחילה להלחם בכנעני הנשאר בארצות השבטים? וראוי שנדע שאין הרצון בזה שלא היו נשאלין באורים ותומים בימי יהושע, כי התורה העידה כי בימי יהושע גם כן ישאלו במשפט האורים. ואולי הרצון בזה שאחרי מות יהושע הוצרכו לשאול מי יעלה בתחילה, כי במלחמה הראשונה שורש גדול לשאר המלחמות, וזה שאם ינוצחו ישראל במלחמה הראשונה, יאמרו הנשאר מהגויים ההם "צר צלם מעליהם", ויתחזקו להלחם בהם. ואם ינצחו אותם, יפיל העניין מורך לב בגויים ההם וינצחום ישראל בקלות. ולזה בחר ה' שילחם תחילה מי שהוא ראוי יותר לנצח, והוא שבט יהודה. וסבב יהודה, שעלה אתו שמעון להלחם, כאשר נשארו בגבולו מהגויים ההם.

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

והנה קצצו בהונות ידי אדני בזק ובהונות רגליו להפיל מורך על שאר המלכים, שיראו מלהילחם בישראל, עם שכבר סבב זה ה' יתברך להשיב לו מידה כנגד מידה כמו שזכר: כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים.

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

וזכר שהביאוהו אחר זה בירושלים ומת שם. וכבר נלחמו בני יהודה בירושלים קודם זה ולכדו אותה, והכוה לפי חרב ואת העיר שלחו באש.

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון וגו' – כי כבר התבאר בספר יהושע, כי כלב הוא שנלחם בהם. ואמנם הביא עמו שם שבט יהודה, כי הוא היה נשיא השבט, ולזה יחס זאת המלחמה לשבט יהודה. וידמה שכבר היתה זאת המלחמה אחרי מות יהושע, ואף על פי שנזכרה בספר יהושע; ואולם נזכרה שם, לבאר שכבר נתקיים יעוד השם יתברך לכלב, כי חברון ניתנה לו לנחלה על פי השם יתברך, והוא נלחם בה וכבשה בסוף העניין, אף על פי שלא כבשה בימי יהושע.

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ושם דביר הנזכר בזה הוא מקים אחר זולת מה שנזכר בספר יהושע, ואמר: "וישב יהושע וכל ישראל עמו דברה" (יהושע י לח).

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

והנה, זכר שהסיתה עכסה לשאול מאת אביה השדה, וכשנתנו לה הוסיפה היא לשאול גולות מים.

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

והנה בני קיני חותן משה שבו לדת ישראל, ולזה ישבו את יהודה.

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וראוי שתדע כי היבוסי יושב ירושלים עד ימי דוד, כמו שנזכר בספר שמואל. והייתה סיבת עמדו שם הברית שכרת אברהם עם אבימלך שלא לו ולנינו ולנכדו. והנה, שמואל הנביא כתב זה הספר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, עד ימי כתבו זה הספר.

והנה, זכר אחר זה מה שנשאר מהגויים האלה בגבול ישראל לבאר שהם היו להם למוקש, כמו שנזכר בתורה (דברים ז טז).