רלב"ג על יהושע י יב

| רלב"ג על יהושע • פרק י' • פסוק י"ב | >>
• א • יב • יג • טו • כד • כח • 

על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות

יהושע י', י"ב:

אָ֣ז יְדַבֵּ֤ר יְהוֹשֻׁעַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה בְּי֗וֹם תֵּ֤ת יְהֹוָה֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י לִפְנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֣אמֶר ׀ לְעֵינֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שֶׁ֚מֶשׁ בְּגִבְע֣וֹן דּ֔וֹם וְיָרֵ֖חַ בְּעֵ֥מֶק אַיָּלֽוֹן׃

<< · רלב"ג על יהושע · י יב · >>

"אז ידבר יהושע לה'". בזאת הפרשה יש ספקות רבות ראוי לעיין בהם:

האחד הוא, שאם היה שהשמש עמד ובטל מהתנועה הנראית לו, הנה היה זה המופת יותר נפלא לאין שיעור מהמופתים שנעשו ע"י משה, וזה כי המופתים ההם היו בשנוי טבע הנמצאות אלו השפלות, והוא יותר נפלא לאין שיעור מה שישתמש בו אלו הנמצאות הנכבדות לשנות את תפקידם משלוט על הנמצאות השפלות אלו לשנות ענין סדורם, כי בהם בעצמם מחסרון הסדר והיושר מה שלא יעלם, ובכלל, הנה זה ממה שאין צריך ביאור למי שעיין באלו העמוקות, וכבר ביארנו זה באופן שלם בו' מספר מלחמות ה', ואם היה הענין כן, הנה זה סותר מה שאמרה התורה ש(דברים לד י): "לא קם נביא עוד בישראל כמשה לכל האותות והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל",

• ואם אמרנו שכבר נעשה כמו זה המופת ע"י משה ואם לא נזכר בתורה, כמו שאמרו קצת רז"ל, הנה נשאר זה הספק בעינו, כי כבר היה שוה לו יהושע בגדול שבמופתים הנעשים על יד משה רבינו עליו השלום, עם שאם היה הענין כן היה ראוי שלא תשתוק התורה מלספר זה המופת הנפלא, כי אנחנו נראה מכוונת התורה לפרסם ענין המופתים והנפלאות, כי זה ממה שיבוא להאמין בשם יתברך, כמו שנזכר בתורה בענין המופתים שנעשו לפרעה אמר (שמות י ב): "ולמען תספר באזני בנך וגו' וידעתם כי אני ה'".

ועוד, כי כבר יראה מפשטי אלו הדברים שלא נתבטל השמש מהתנועה ולא הירח, וזה יתבאר מפנים:

• מהם מה שאמר "ולא אץ לבוא", ר"ל רוצה לומר, כלומר, שלא מהר לבוא, וזה לא ישלול ממנו התנועה אבל ישלול ממנו מהירות התנועה, והמאמר שזה דרכו יחייב לו התנועה בכמו אלו המאמרים השלמים אשר ידובר בהם בדברים מדרך מה הוא;
• ומהם מה שאמר "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון", ולא אמר "שמש דום וירח", אבל לקח להם מקום רחב היו נראים אז אל המקום ההוא, והוא מבואר שמי שישלול התנועה מהמקום הרחב לא ישלול התנועה במוחלט, כי כבר אפשר שיתנועע במקום רחב ההוא, וכבר יחייב זה המאמר בכמו המאמרים השלמים לשמש ולירח התנועה, והמשל, שמי שיאמר שפלוני עמד בארצו כך וכך ימים, הנה לא יתחייב מזה אלא שלא יצא מארצו, אבל שכבר יתנועע בארצו, או לא יהיה זה המאמר מדרך מה הוא, כי יחוייב למי שישלול ממנו התנועה שיאמר שלא יתנועע, לא שלא יצא מארצו, וזה מבואר למי שעיין בסדרים ההגיונים אשר למלאכת המופתית;
• ומהם מה שאמר "ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל", הורה בזה כי זה המופת הוא בענין המלחמה בעצמותה, ואם היה זה המופת בעמידה מהתנועה, לא היה לו רושם בענין המלחמה כלל [והוא מבואר, שאם היה זה המופת, היה בענין המלחמה כמו שזכרנו]^[1];
• ומהם כי יתבאר מדבריו כי השם יתברך לא יעשה מופתים כי אם לצורך או לקנות דעות אמיתיות, ולא נזכר בכאן רושם בזה המופת באחד מאלו הצדדים,
• ומהם שכבר התבאר בספר מלחמות ה', כי המופת לא יהיה על יד נביא באלו הנמצאות העליונים, ר"ל רוצה לומר, כלומר הגרמים השמימיים.

ולזה הוא מבואר, שלא היה זה המופת בזה הענין אשר יחשב בתחלת המחשבה שהיה בו המופת בזה הספור.

ואם יספק עלינו מספק על מה שהשרשנו בזה, ויאמר שכבר נראה שיעשה המופת ע"י נביא בשנוי סדר תנועת הסדר, והוא מה שאמר ישעיה לחזקיה כשאמר (מלכים ב כ ח): "מה אות כי ירפא ה' לי ועליתי ביום השלישי בית ה' ויענהו הלך הצל י' מעלות אם ישוב הצל אחורנית י' מעלות", והוא מבואר שתנועת הצל לא תהיה כי אם בתנועת השמש, ולזה יחוייב מזה שנוי סדר תנועת השמש - נאמר לו, כי כשיעיין היטב במאמרים שבאו בזה המקום, יתחייב שלא היה זה המופת בשהשתנה סדר תנועת השמש. הנה, איך יתכן שנאמר שזה יהיה נקל? הנה, איך שישתנה זה הסדור הוא ענין נפלא מאד! ולזה ראוי שנבאר הדברים ההם, ויתבאר מזה מה היה ענין המופת ההיא, ונאמר, כי ידמה לפי הנראה לנו, שכבר שם ישעיה הבחירה בזה המופת לחזקיה, ואמר שזה האות יהיה באחד מב' דרכים: האחד בשילך הצל י' מעלות יותר על מה שהלך בזולת זמן, או שישוב הצל אחורנית י' מעלות. (והוא מבואר, שאם היה זה המופת, היה בענין המלחמה כמו שזכרנו).

ולזה הוא מבואר, שזה המופת היה בזולת שנוי סדר תנועת השמש, וזה יהיה לפי מה שאומר, והוא שכבר יתבאר בחוש, שכאשר יהיו עננים תחת השמש באופן שירשם בהם ניצוצות וירוצו, הנה הם יראו שיהיה השמש בזולת מקום שהוא, עם שכבר יראה אז נטיית צל השמש שיעור רב במעט זמן למזרח או למערב לצפון או לדרום לפי מצב העננים ההם וצד תנועתם, וזה ממה שאין בו ספק, כי תמיד יראה זה מן החוש בזה האופן, ולפי שכבר ראה חזקיה אז מהעננים ומצד תנועתם, שנקל לצל לנטות עשר מעלות יותר על מה שהלך, שאל שיהיה הענין בהפך מה שהיה נראה שהיה נכון אז מצד תנועת העננים ההם, ולזה שאל שישוב אחורנית הצל עשר מעלות. והנה, בספר ישעיה אמר (ישעיהו לח ח): "ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה", ר"ל רוצה לומר, כלומר לפי החוש ענין מופתי היה בצל, כמו שנזכר שם, אמר "הנני משיב את צל המעלות", ובכאן הותר זה הספק.

ואם ירצה אחד על כל פנים שיהיו אלו המופתים בשנוי סדר תנועת השמש, לא אקפיד עליו בזה, ומי יתן וכל הטועים לא יטעו יותר מזה השעור, כי זה מגדיל לפי מחשבתו עוצם השם יתברך.

ואחר שנתישב זה, הנה נשוב לבאר דברי זאת הפרשה, ואומר, שמאמר יהושע היה, שטרם שיסור השמש מהיות על גבעון, והירח מהיות על עמק אילון, תשלם נקמת גוי אויביו. אבל קצר הכתוב בזה.

ויורה על זה, מה שאמר אחריו (יהושע י יג): "וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו". והרצון בזה, שכבר דמם השמש בגבעון וירח בעמק אילון עד שנשלמה זאת המלאכה מהנקמה, וזה היה ענין נפלא, כי לא די שיעד שינקמו ישראל מהקמים עליהם, אבל יעד עם זה שזאת הנקמה תשלם בזמן קצר כזה.

ולזה אמר (יהושע י יד): "ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם בישראל". ולזה היו יכולים להשלים הנקמה בזה הזמן הקצר, כי יד השם יתברך לא תקצר.

ואמר "לשמוע ה' וגו'", לפי שלא יעדו השם יתברך שתשלם זו הנקמה בזה הזמן קצר, אבל השם יתברך שמע לקולו, על דרך (ישעיהו מד כו): "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים":

הערות שוליים

1. במקור משפט זה נמצא למטה (מוקף בסוגריים), אולם לענ"ד אינו עניין לשם

<< · רלב"ג על יהושע · י יב · >>