ריב"א על התורה/בראשית/מט

תבנית:ריב"א

וראשית אוני. פרש"י הוא טפה ראשונה שלי והקשה ר"ת מאורליי' דאמרינן אין אשה מתעבר' מביאה ראשונה וי"מ שמעכה בתוליה באצבעותיה ואינו נראה להרר"א שלא מצינו כן בשום מקום כמו שמצינו במסכת סוטה מתמר לכך נראה לפרש טפה ראשונה שלי כלומ' שהיתה ראויה להיות טפה ראשונה שלי אם היתה אמך מתעברת מביאה ראשונה שהרי לא ראיתי קרי מימי כשבאתי לאמך. ובלאו ההוא קושי' אין לפרש טיפה ראשונה ממש שהרי כתוב בפרשת ויצא וירא ה' כי שנואה לאה וגו' ורחל עקרה ותהר לאה וגו' מדכתי' ורחל עקרה קודם ותהר משמע דהריון דראובן היא אחר נשואי רחל והם היו אחר נשואי לאה ז' ימים שנ' מלא שבוע זאת:

בני עלית סלקת עצמך ואמרת מה בצע וכן מתמר שהודית ואמרת צדקה ממני וכו' וקשיא דאמרי' בפ"ק דסוטה ר' מאיר אומר לא נאמ' בוצע אלא כנגד יהודה שנ' ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך נאץ ה' עכפ"ח שפי' על תמר וכן מוכיח התרגו' יהודה את אודיתא ולא בהיתתא וגו' ארי מדין קטלא ברי נפשך סלק כלומ' מדין הריגת תמר ושני בניה. ושוב מצאתי כן בשם ר' יצחק. והרר"א מקיים פרש"י ואומר שלפירש"י שפי' שזה תמר ניחא שפי' וז"ל שהיה לו לומר ונחזירנו אל אבינו אחרי שהיו דבריו נשמעים לאחיו הילכך מה שמפר' התם כל המברך את יהודה הרי זה מנאץ היינו משום שהיה לו להחזיר יוסף לאביו כדפרש"י. אבל מ"מ היה יודע יעקב שהצילו יהודה מאחיו שאמרו לכו ונהרגנו והוא אמר מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו' ולכך אמ' מטרף בני עלית:

סותה פרש"י ועל היין שמא תאמר אינו מרוה ר"ל סותה לשון הסתה למד על היין שמשכר וגורם לעשות אשר איננו נכון:

זבולון לחוף ימים ישכון. פ"ה בפר' ברכה לפיכך הקדים זבולון ליששכר לפי שתורתו של יששכר על ידי זבולון כדפרש"י התם והכא. אבל על נפתלי קשיא למה הזכירו אחר כן כסדר לידתן:

וירא מנוחה כי טוב. יראה כי טוב להיות בביתו במנוחה מלצאת בסחורה: ואת הארץ כי נעמה. ראויה להספיק לו את צרכיו בלא טורח סחורה: ויט שכמו לסבול. עבודת קרקע: ויהי למס עובד. שנותן תרומות ומעשרות לכהנים וללוים וגם למלכי ישראל שנ' שדותיכם וכרמיכ' יעשור ג"ן. ולפי פשט זה ניחא דלא כתוב וירא מנוחה כי טובה:

נפתלי אילה שלוחה. רמז לך הכתוב שעתידה דבורה לצאת ממנו שתמשול על ישראל לכך כתו' אילה לשון קבה וגם אשה נרמזת בראשי תיבות "אילה "שלוחה "הנותן כך מפורש בפשטי הר"מ מקוצי:

יפוזו זרועי ידיו. פרש"י כמו ויפוצו שיצא הזרע מבין אצבעותיו כלומ' שנעץ אצבעותיו בקרקע ונסמך עליהם כדי שתייסר ויפרד מצערו ויעביר תוקף יצרו כדפרש"י במסכ' סוטה פר' ואלו נאמרין:

עד תאות גבעות עולם. פרש"י א"ת לשון תאוה וחמדה וגבעות לשון מצוקי ארץ שחמדתו אמו והזקיקתו לקבלם כלומ' חמדתו אמו הברכות והזקיקתו לקבלם כמו וקח לי משם שני גדיי עזים וגו' עד בעבור אשר יברכך לפני מותו: