ריב"א על התורה/בראשית/מו
ה
עריכהויקם יעקב מבאר שבע וישאו בני וגו' בעגלות אשר שלח וגו' מקשין העולם על דברי רש"י מה ענין עגלות שהוא לשון עגלת בקר לעגלות שהוא לשון עגלות צב קרייט"א בלע"ז. ותירץ הרר"א שנוהג בעולם שעגלות בקר מושכות בקרון. והיינו שפרש"י וזהו שנ' וירא את העגלות ר"ל אותן עגלות עגלות בקר מושכות אותה וזהו רמז לעגלה ערופה שהיה עוסק בה יוסף כשפי' מאביו כמו שפרש"י. ורשב"ם פירש דודאי עגלות בקר שלח לו. וזהו שנאמר את העגלות על פי פרעה נטל רשות מפרעה לפי שאין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים שלא נטל האם שלה דאם לא כן למה נטל רשות:
י
עריכהבן הכנעני. פרש"י בן דינה שנבעלה לכנענית כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת מבית שכם עד שנשבע לה שמעון שישאנה עכ"ל. וקשיא שהרי עריות אחת מז' מצות שנצטוו בני נח. ותירץ הרר"א שבפ' ד' מיתות פליגי ר' אליעזר ור' עקיבא באחותו מן האם דר"א סבר אסורה ור"ע סבר אף היא מותרת ושניהם מקרא אחד דרשו. על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבת באשתו. ומה שכתוב אחותי בת אבי אך לא בת אמי לא משום שאם היתה בת אמו שהיתה אסורה דודאי אחותה בין מן האב בין מן האם מותרת אליבא דר' עקיבא אלא ה"ק אחותי בת אבי היא שהיא בת אחי וקרינן ליה אחותי שבני בנים הרי הם כבנים אך לא בת אבי כלומר אינה קרויה בתי מן האם ולא משום אסורא והיתרא אמר לו כן אלא אמיתות הדבר אמר לו כן וכדי לתקן את דבריו הראשונים שאמר אחותי היא. אמר לו אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי פן יחזיק אותו אבימלך לשקרן כך מפרש רש"י על פי התלמוד ומה שפרש"י הכא ששמעון נשא דינה אחותו היינו אליבא דר' עקיבא:
טו
עריכהאלה בני לאה וגו' ואת דינה בתו. פרש"י תלה הכתוב הזכרים בלאה והנקבות ביעקב ללמדך אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה והטעם לפי שאמת הדבר כן הוא מזרע האיש יולד הזכר ומזרע האשה יולדת נקבה הילכך כשאשה מזרעת תחלה הזרע מתפשט על ידי תשמיש שעדין לא נגמר ומתבטל וזרע האיש הבא אחריו בגמר ביאה הוא עומד ונקלט וממנו נולד הולד זכר ועל כן היא יולדת זכר. וכן איש מזריע תחלה יולדת נקבה מאותו טעם כפ"ח. הקשה ר"ת מאורלייאנא"ס לדברי רש"י הא דרשינן הכי מאשה כי תזריע וילדה זכר וא"כ תרתי למה לי וע"י קשי' אדרבה איפכא מסתברא שהרי דינה היתה זכר ונהפכה לנקבה כדפי' רש"י בפרשת ויצא דגבי ותקרא שמה דינה וז"ל פרשו רבותי' שלאה עצמה אמרה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת מן השפחות ונתפללה עליו ונהפך לנקבה עכ"ל. ותירץ הרר"א שבסוף פרק המפלת איכא מאן דדריש ליה מאלה בני לאה הילכך פי' אליבא דהאי תנא דדריש ליה מאלה בני לאה. ומה שפרש"י בפרשת ויצא שדנה בעצמה ואמרה אינו ר"ל שדינה היתה זכר בבנין ונהפך לנקבה על ידי תפלת לאה אלא עתידה היתה דינה להיות זכר ונהפך לנקבה ונתבטלה הגזרה שלאה היתה נביאה כדאמר בר"ה האמהות נביאות היו אבל ודאי שלא נבראת דינה זכר: שלשים ושלש. פרש"י ובפרטן אי אתה מוצא אלא ל"ב אלא זו יוכבד שנולדה בין החומות. ויש מפרשים זה יעקב שהיה ממנין שבעים נפש שירדו מצרים ונכלל עם בני לאה וזהו שנאמר אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו להודיעך שיעקב היה במנין בניו. וי"מ שזה שהקב"ה שנמנה בכבודו עמהם והשלימם לע' וכן כשעלו ישראל ממצרים היו ששים רבוא חסר אחד והקב"ה נמנה עמהם והשלימם לששים רבוא:
לד
עריכהכי תועבת מצרים כל רועי צאן. פרש"י לפי שהם אלהות שלהם. והטעם כ"ח לפי שיראתם היה מזל טלה ובגללו היו עובדין לצאן. כי תועבת מצרים כל רועה צאן לפי שדרך רועה צאן לרדות הצאן במקלות וקש' למצרים כשרודים אלהותם. ד"א לפי שהרועים יודעים שאין בצאן כח אלהות והמצרים מאמינים אותם אף כי הם יודעים שאין בהם כח כמו שפי' חזק' לעיל. ד"א לפי שאי אפשר שלא יהנו הרועים מן החלב ומן הגזה ודבר גנאי ותועבה למצרים שיהנו מאלהותם כ"פ הרר"א. וי"מ רועה צאן ר"ל אוכל כמו שמצינו רעיה שהיא לשון אכילה כמו ירעו בשן וגלעד וקשה למצרים כשיאכלו אלהותם ואין המקרא משמע כן: