ריב"א על התורה/בראשית/מד
ה
עריכההלא זה אשר ישתה אדוני. שמעתי שהיה רגל הגביע והיינו דקאמ' הלא זה כלומ' גנבתם את הגביע אשר רגל זה מחובר בו:
טז
עריכהמה נצטדק. פרש"י לשון צדק. וכן תיבה שתחלתה צדי וכו'. ותיבה שתחלתה ס' וכו' ועל אות ו' לא דבר רש"י כלום ובספר ידידות מפורש דזרה כשבא הפעל זי"ן ובא לדבר בלשון התפעל הוא נותן ד' במקום תי"ו ומפרדת אותיות העקר כמו שמצינו בלשון רבותי' נזדמן נזדקן וכן בדניאל הזדמנתון למימר קדמי:
יח
עריכהויגש אליו יהודה. כי כמוך כפרעה פרש"י מה פרעה גוזר ואינו מקיים דאית' במדר' כתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך ואינו לובש בגדי שש מבטיח ואינו עושה שמכיון שאינו מקיים שבועתו כ"ש שלא יקיים הבטחתו שאין בה אלא דבור בעלמא. א"נ מבטיח ואינו עושה שהרי הכריז בארצו שכל מי שיבא לשבור בר במצרים יבא לשלום וילך לשלום כדאית' בתרגו' ירושלמי והוא לא קיים כן שהרי נתפש שמעון עד שהביאו בנימין אל יוסף כפ"ח. עוד פרש"י אף אתה כן וכו'. וא"ת בשלמא מבטיח ואינו עושה מצינו ביוסף כמו שפרש"י אבל מדת גוזר ואינו מקיים היכן מצינו בו ותי' ר"י מפונטוייש"א שמסתמא מדה זו ביוסף כמו בפרעה דכתי' מושל מקשיב וכו' כל משרתיו רשעים: כי כמוך כפרעה כלומ' על כרחי אני מתוכח עמך כי למי אצעק עליך הלא אתה גדול כפרעה כלומ' מלך:
יט
עריכהאדוני שאל את עבדיו וגו'. קשה לחזקו' שהרי לא מצינו ששאל על זה ובפשטי הר"ם מקוצי מתרץ שמאחר שאמר להם מרגלים אתם הוצרך להם לומר אם יש להם אב או אח והרר"א תירץ שמתוך תשובתם של אחי יוסף שאמרו י"ב עבדיך אחים אנחנו וכו' הנה הקטן את אבינו וגו' למדנו ששאל להם יוסף אם יש להם אב או אח. דאם לא כן למה השיבו כך והחכם ה"ר לוי בן גרשון ביאר על זה שכששאל להם יוסף מי היו והיה חושדם למרגלים היה בהכרח התנצלותם שאינם מרגלים שיאמרו לו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני אב אחד נחנו כלו' כולנו בני איש אחד אנחנו שנים עשר ואין דרך איש אחד לשלח שנים עשר בנים לרגל הארץ ולהכניסם אותם יחד בסכנה עכ"ל. וכיוצא בזה האמור למעלה פי' חזק' בפר' יתרו גבי וישב משה את דברי העם אל ה': אדוני שאל את עבדיו. כלומ' אתה גרמת לנו להביאו הנה אפי' פשע בך לגנוב הגביע לא היה לך לעכבו כי אין נכון למושל הארץ לשנות את דבורו שהרי אמרת ואשימה עיני עליו:
כ
עריכהואחיו מת. פרש"י מפני היראה היה מוציא שקר אם אומר לו שהוא קיים יאמר לו הביאנו אצלי. וקשי' לחזקו' דעכשו נמי היה לו לירא שהרי כשכבר אמר לו והאחד איננו ולא אמרו לו שמת הוא וי"ל שלשון והאחד איננו משמע שמת שנא' ואיננו כי לקח אותו אלהים:
כא
עריכהותאמר לעבדיך וגו' ואשימה עיני עליו. וקשי' שהרי לא מצאנו שאמר יוסף אשים עיני עליו. וי"ל כיוון שאמ' להם להביאו מסתמ' היה בדעתו לשמרו כי אין נכון לאדם להביא אדם ממקומו במשאלתו ולהרע לו ור"ת תירץ שמה שפי' ואשימה עיני עליו אין רוצה לומ' לשמרו ולחוס עליו אלא כך פתרונו אמרת לשים עיניך עליו כלומ' לראותו בלבד ולא לעכבו ואתה מעכבו:
כב
עריכהועזב את אביו ומת. פי' אם יעזוב אותו דואגים אנו שמא ימות בדרך שאמו מתה בדרך. וי"מ את אביו מרוב אהבתו והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו: