ריב"א על התורה/בראשית/כח

תבנית:ריב"א

ה

אחי רבקה אם יעקב ועשו. שלא תתמה איך יצא מיצחק ומרבקה רשע כעשו לכך כתב אחי רבקה אם וגו'. ורוב הבנים דומים לאחי האם:

י

ויצא יעקב. פרש"י על ידי שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך עשו אל ישמעאל הפסיק הענין בפרשתו של יעקב וכתי' וירא עשו כי ברך וגו' ומשגמר חוזר לענין ראשון עכ"ל. יש תמהים על לשון רש"י שפי' על ידי שבשביל והלא הכל אחד הוא ופ"ח דתרוייהו צריכי שלשון בשביל קאי על עשו וכו' ולשון על ידי קאי אהפסק הענין וה"פ לפי שבשביל שרעות בנות כנען הלך עשו אל ישמעאל על ידי כן הפסיק הענין ומשגמר ענינו של עשו חוזר לענינו של יעקב: וילך חרנה. פרש"י יצא ללכת לחרן. אומר הר"ר אליקים שלכך פי' כן לפי שאין לפרשו כמשמעו שהרי כשיצא מבאר שבע נטמן בבית עבר י"ד שנה קודם שהלך לחרן. ושמעתי שאין לפרש שפרש"י כן כדי ללמדנו כי ויפגע במקום וכל ענין הפרש' היה קודם לכתו לחרן שהרי אמר בפר' גיד הנשה כתו' ויצא יעקב וילך חרנה פי' דמטא לחרן וכתו' ויפגע במקום פי' דהיינו בית אל משמע דאכתי לא מטא לחרן. אלא כי מטא לחרן אמ' אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו יהב דעתיה למהדר קפצה ליה ארעא מיד ויפגע במקום ההוא כי מצלי בעא למהדר אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני יפטר בלא לינה מיד בא השמש עכ"ל. משמע שענין הפרש' היה אחר לכתו לחרן:

יג

ה' אלהי אברהם אביך וגו'. פי' אביך קאי אאלהים ולא אאברהם כלומ' אני האל אביך דאם לא כן היו. לו לכתוב אביך על יצחק ולא על אברהם:

יד

ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. וא"ת למה שנה את התחומים שנאמרו באברהם צפונ' ונגבה וקדמה וימה. וי"ל אברהם שהיה הולך לדרומה של ארץ ישראל שנאמר הלוך ונסוע הנגבה נאמר צפונה תחלה שבא ממנו ושהוא לפניו. אבל יעקב שהולך לחרן למזרח כדכתי' וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם נאמ' ימה תחלה שהוא אחריו ובא ממנו ואחר קדמה שהוא לפניו:

טו

כי לא אעזבך. פרש"י ז"ל המבקש לחם הוא נעזב שנ' לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. וק' שהרי מצינו ר' חנינא בן דוסא שלא הי' לו אלא קב חרובין מערב שבת לערב שבת גם צדיקים הרבה שהיו עניים. וי"ל דראיתי ר"ל זלזלתי כמו אל תראוני שאני שחרחורת וה"ק לא ראיתי לא נראה בעיני שיהא הצדיק נעזב ועני כמו לעות אדם בריבו ה' לא ראה. ואע"ג שגלל הוא החוזר בעולם שצדיק נעזב כשנולד במזל עני: עד אשר אם עשיתי וגו'. עד זה אין לו הפסק והוא כמו מן העולם ועד העולם. וכן לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה שדורו' הבאים קורין המקרא ואו' על יום שעומדים בו היום הזה וכן פתרון כל עד היום הזה שבמקרא כך פי' רש"י בפר' וירא גבי אשר יאמר היום וכפל כאן אשר אשר לשבועה ובה מצינו השבועה שנשבע ליעקב וכיוצא בזה פרש"י בפר' נח גבי לא אוסיף עוד לקלל את האדמה:

יז

אין זה כי אם בית אלהים פרש"י א"ר אליעזר סולם זה היה עומד בבאר שבע וכו' שהרי כשנסע מבאר שבע וכו' שהיה בארץ ישראל ירדו מלאכים לארץ ישראל ללוותו עד קצה גבול ארץ ישראל ועלו וירדו שמה מלאכי חוצה לארץ ללותו לחוצה לארץ כדפרש"י גבי עולים ויורדים בו כפ"ח. עוד פרש"י ואני אומר לפי שאמרו רבו' כו' צדיק זה בא לבית מלוני וכו'. ועוד אמרו יעקב קראו בית אל וזו לוז היא ולא ירושלם לכך אומר אני שנעקר הר המוריה ובא עד בית אל וכו'. ופרש"י ז"ל לפי שאמרו רבו' צדיק זה בא לבית מלוני וכו' משמע שלן בירוש' ועוד אמרו רבו' יעקב קראו בית אל וזו לוז היא ולא ירוש' משמע שלן בבית אל ולא בירושלם לכך אני אומר שנעקר וכו'. כך פי' חזקו'. אבל מה שפי' ר"ש מטרווי"ש שנעקר הר המוריה נראה בעיני שלכך דחק ר"ש לפרש כך: כי אם בית אלהים. פירש"י הסולם עומד בבאר שבע ושפועו מגיע עד בית אל שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה וירושלים בצפון בגבול שבין יהודה ובנימין. ובית אל בצפון של נחלת בנימין בגבול שבט בנימין וכו'. לא בא רש"י להוכיח מכאן אלא שאמצע שפועו נגד ירושלים נמצא שסלם רגליו בבאר שבע כמו שידענו בקבלה בשם ר' יוסי בן זמרא וראשו בבית אל כמו שידענו על פי המקרא אין זה כי אם בית אלהים היה מגיע שפועו נגד ירושלים ותדע דקאמר נמצא סולם שרגליו וכו' ולא קאמר הסולם רגליו מתחלה לא הזכיר ראשו בבית אל משמע שההוכחה אינה אלא מן שפועו לבד:

יט

על כן קרא למקום ההוא בית אל והלא על הר המוריה התפלל. מאי קאמר ולוז שם העיר לראשונה וכי הר המוריה נקרא לעולם לוז זה לא מצינו אבל עיר בית אל שמצינו שנקרא לוז שנ' ויבא יעקב לוזה היא בית אל בארץ כנען לפי' פרש"י שהתפלל על הר המוריה וההר קפץ ממקומו ובא עד בית אל. אבל קשי' הא דאמרי' לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית אל. והלא לא קראו להר המוריה בית כי אם לעיר ששמה לוז. ונראה לי דלאו מקרא דבית אל קא דריש אלא אאין זה כי אם בית אלהים שעל ההר אמר כן אבל קשי' לי מה הרוי' יעקב במה שבא הר המורי' כנגדו עד בית אל והלא חזר אחריו עד בית אל וכמה ימים טרח לחזור ובשביל מהלך יום אחד לא הוצרך הר המוריה לקפוץ. ועוד ק' לי מאי בית אל משאר עיירות. ועוד ק' דבההיא תני שלשה אנשים היו שקפצה להם הארץ ואלו הן יעקב אליעזר אבישי. ולדברי רש"י קפיצה זו אינה דומה לשאר קפיצות דבאינך קפיצות ממש קאמ'. ועוד דהאבן ששם מראשותיו שם יעקב בבית אל כי בשובו מפדן כתו' ויסך עליה נסך ויצוק עליה שמן וכו'. ולדברי רש"י והלא כשחזר בבקר הר המוריה למקומו חזרה האבן עמו כי על ההר היתה וא"כ מי הוליך האבן לבית אל אלא נראה דאמתת הדבר הוא כן שזה שאמר יעקב אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי וכו' על בית אל אשר היה הר אז נקרא לוז ושם התפלל אברהם שנ' בין בית אל ובין העי כדאמרי' אלמלא לא הקדים אברהם תפלה לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט ושם לא התפלל יעקב מעולם. וכשבקש יעקב לחזור מחרן קפצה ליה ארעא עד בית אל ושם קפץ הר המוריה ובא עד בית אל לפי שחפץ הקב"ה שתהא תפלתו בבית אל על הר המוריה במקום עקד' יצחק כדי שתתקבל תפלתו לכך קרא לעיר ששמה לוז בית אל על שם הר המוריה שבא שם אבל המפרש עברתי על מקום שהתפללו וכו' על הר המוריה טועה כי שם התפלל יעקב כמה פעמים אלא על בית אל אמר כן ומה שפרש"י שנעקר הר המוריה ממקומו ובא עד בית אל האמת פי' ורוח הקדש נזרקה בו אך מה שפי' והוא קפיצה האמורה בגיד הנשה קשה מעט כי קפיצת הארץ היתה מחרן עד בית אל והר המוריה קפץ ובא כנגדו עד בית אל עכ"ל. אומ' הר"ר אליקום שמה שפי' הקדוש כי מה שאמר יעקב אפשר שעברתי וכו'. על בית אל אשר בין העי אמר כן. לא כן פרש"י בפר' גיד הנשה שפי' שם גבי אפשר שעברתי וכו' וז"ל האי בית אל לאו בית אל הסמוך לעי הוא אלא ירושלים ועל שם יהיה בית אלהים קראו בית אל והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם והוא שדה שהתפלל בו יצחק דכתיב ביה לשוח בשדה דהכי אמרי' בסוטה אל הר ה' ואל בית יעקב מאי שנא יעקב אלא לא כאברהם שקראו הר דכתי' בהר ה' יראה ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית אל עכ"ל. וגם מה שפי' הקדוש שמה שפי' רש"י וזו היא קפיצת הארץ בגיד הנש' קצר מעט י"ל שודאי רש"י היה יודע ששני קפיצות היו אחת מחרן לבית אל וא' שהר המוריה בא כנגדו עד בית אל אך לא היה צריך לפרש לו אלא אותה קפיצה דהר המוריה כמו שפי' חזקו' לעיל. ומה שפי' וזו היא קפיצה וכו' ר"ל זו היא אחת מן הקפיצות דהא אמרי' התם קפצה ליה ארעא קאי לכל הקפיצות ומ"מ אותה קפיצה שהיתה מחרן לבית אל עקרית היא ועל שם אותה קפיצה אומר בפ' חלק ג' קפצה להם הארץ יעקב אליעזר ואבישי שהוא דומה לשאר קפיצות דאליעזר ואבישי. וגם מה שהקשה הקדוש מי הוליך האבן לבית אל. י"ל שלפירש"י בפ' גיד הנשה ניחא שפי' שם גבי קפצה ליה ארעא נתקצרה ונתקמטה לו. וא"כ כשקפץ הר המוריה ובא עד בית אל לא נעקר ההר ממש אלא מקום קריעתו של הר נתקצר ונתקמט עד שההר היה בבית אל. וגם כשחזר ההר למקומו בבקר לא נעקר ממש אלא מקום קריעתו נמתח ושב למקומו. כך שמעתי ממורי שמתרץ קושיות הקדוש. ומ"מ לא נתישבו קושי' הקדו' דמאי שנא יותר משאר אך לפי' הקדוש ניחא. וא"ת היאך יעקב דרכו שהרי כל מי שרוצה ללכת בארץ ישראל מבאר שבע לחרן הוא הולך מן מערב למזרח שכן חרן במזרחו של ארץ ישראל דכתיב ארם מקדם ופלשתים מאחור וחרן וארם חד הם כדמוכחי קראי. ויעקב הלך מבאר שבע לחרן דרך הר המוריה ובית אל דהיינו מדרום לצפון עד בית אל כדמשמע מפירש"י דלך לך מתוך המקראות ודברי רש"י. וי"ל הוא הדרך שהלך בו אברהם כשיצא מאור כשדים והלך מחרן לבאר שבע ובבית אל ובכמה מקומות אשר באותו הדרך ישבו אברהם ויצחק והיו רגילין באותו הדרך ומכירין בו ולכך הלך יעקב באותו הדרך: לוז פרש"י עץ שגדלים בו אגוזים קטנים קולדר"א בלע"ז. ור"ת פי' אלמונדיי"ר בלע"ז כדאמרינן בברכות תרנגולת לכ"א יום וכנגדו באילן לוז ואנו יודעים שזהו השקד שנגמר פריו לכ"א יום כדאיתא במדרש מקל שקד אני רואה מה שקד זה מתחלת נצו עד גמר פריו כ"א יום אף מי"ז בתמוז עד ט' באב כ"א יום הרי לוז שקד:

כ

ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. תימ' בשלמא לחם מצינו שהבטיח לו הקב"ה אבל בגד לא. וי"ל דכתיב ושמרתיך ומצינו שמור גבי בגד צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם. וי"מ דבגד ללבוש מצינו שהבטיח לו הקב"ה דכתיב כי לא אעזבך ומי שאין לו בגד הוא נעזב שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה:

כב

עשר אעשרנו לך. תימ' דאמרי' במס' אבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. וי"מ שכך אמ' יעקב כן יעזר לי בכל צרכי לשמור כל צד הבטחותי כאשר אעשר כל אשר תתן לי. ואמנם לא מ"כ לפי פי' רש"י שפי' גבי והאבן הזאת וז"ל כך תפרש וי"ו אם יעשה לי את כל אלה אף אני אעשה זאת. ושמעתי שלפי' ר"ת ניחא שבפר"ק דפסחי' גבי האומר סלע זו לצדק' בשביל שאחיה או בשביל שאזכ' לחיי העולם הבא הרי זה צדיק גמור. שם ר"ת וז"ל ולא קשיא פי' מהא דאמרי' במס' אבות אל תהיו כעבדים וכו' על מנת לקבל פרס דהתם מיירי בתוהא על הראשונו' וקורא תגר כשלא נעשית בקשתו והכא גבי יעקב מאתמול היה גומר בלבו לעשר את אשר יתן לו הקב"ה בכל ענין אפי' לא תתמלא שאלתו הילכך לא הוי על מנת לקבל פרס: