ריב"א על התורה/בראשית/כז

א

ותכהין עיניו מראות. י"מ ותכהין עיניו מראות מדמעות המלאכים שנפלו בעיניו בשעת העקדה. ומפר' בפסיקת' שבשעה שרצה אברהם לשחוט את בנו נסתכל בנו למעלה ונפתחו לו ז' רקיעים וראה הקב"ה אמר הקב"ה כתו' לא יראני האדם וחי והוא ראה אותי אכה את עיניו ויהא חשוב כמת. עוד מפר' ותכהין עיניו מראות ברעתו של רשע:

יט

אנכי עשו בכורך. פרש"י אנכי המביא לך ועשו הוא בכורך. וי"מ אנכי במקום עשו בכורך כי קניתי בכורתו:

כב

הקול קול יעקב והידים ידי עשו. הרי סימנים חלוקים יבא השלישי ויכריע ביניהם וזהו הריח ולכך וירח את ריח בגדיו וגו':

כט

אורריך ארור ומברכיך ברוך. פרש"י ובבלעם הוא אומ' מברכיך ברוך ואורריך ארור. הצדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה ואורריהם ומצעריהם קודמים למברכיהם לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין לפי' בלעם הקדים ברכה לקללה. וק' שהרי כתוב בפר' לך לך גבי אברהם ואברכה מברכיך ומקללך אאור. וי"ל ששם נמי הקדים קללה לברכה דכתי' ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה וגו'. עי"ל ברכת הבורא שאני. וי"מ דאיידי דסליק מיניה בברכה שנאמר והיה ברכה פתח מיניה בברכה והקדים ברכה לקללה:

לט

משמני הארץ יהיה מושבך. תימ' והלא נתנה ליעקב שנא' ויתן לך האלהים וגו' ומשמני הארץ. וי"ל לכך נאמר מושבך כלומ' לא יהיה לך אלא בשעור חיותך כעבד העובד רבו ונותן לו חיותו שכך אמ' לו ואת אחיך תעבוד. ורש"י פי' משמני הארץ זו איטליא של יון:

מ

ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד. תימ' למה הזכיר בברכו עשו הקללה שקללו בעבדות. וי"ל דה"ק על חרבך תחיה שתהיה נוצח במלחמה. וא"ת הואיל וכך הוא אהרוג אחי בחרבי לכך נאמר ואת אחיך תעבוד לומ' אין לך תקנה נגדו:

מד

וישבת עמו ימים אחדים. וא"ת למה אמרה רבקה ליעקב שיברח אצל לבן והלא לא היה בדעתו של עשו להרגו בחיי אביו כדכתי' יקרבו ימי אבל וגו' ופרש"י יקרבו כמשמעו שלא אצער אבא. ותירץ הר"ר אליקים שאם ימתין לברוח עד שימות אביו ירדוף עשו אחריו להרגו כי לא רצה להרגו בחיי אביו ולכך אמרה לו רבקה ליעקב שיברח ללבן בעוד אביו חי ואז יהא בטוח בדרך. וי"א לתרץ הקושיא שמה שפי' יקרבו ימי אבל אבי אגרום שיקרבו ימי אבל אבי שאהרוג אחי בחייו ולכך צותה לו אמו שיברח מיד. ואומר הר"ר אליקים שאי אפשר לומר כן לפי הברייתא דאיתא התם וז"ל יקרבו ימי אבל אבי ר' יהודה אומר בא לו עשו במראה אמר ומה אני אעבוד אבא אלא יקרבו ימי אבי עכ"ל. משמע מ"מ שלא היה בלבו להרגו בחיי אביו לכך נראה לו לקיים פרש"י כי הברייתא מסייע ליה: