ריב"א על התורה/בראשית/כו

תבנית:ריב"א

ח

וישקף אבימלך מלך פלשתים וגו'. פרש"י משמש מטתו וא"ת היאך שמש מטתו ביום. וי"ל שהיה מאפיל בטליתו ומשמש. עוד י"ל כששמש מטתו היה החלון סגור ואמרי' בבית אפל מותר ומה שכתו' בעד החלון ר"ל מתוך החלון שהיה סגור הבין שהיה יצחק משמש מטתו. וא"ת היאך שמש מטתו בשנת רעבון הא אמרי' במסכת תענית וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב מכאן שאסור לשמש מטתו בשני רעבון וי"ל דאיכא מאן דאמ' ביבמות מצות פריה ורביה בן ובת ואמ' חשוכי בנים מותרים כדי לקיים מצות פריה ורביה. עוד י"ל דליל טבילה מותר. עוד י"ל אותו רעבון של יוסף היה בכל העולם כלו אבל זה הרעב לא היה אלא בארץ ההיא:

י

כמעט שכב אחד העם את אשתך וגו'. מכלל דלא שכב אף כמעט לא נשחט מכלל דלא נשחט לכן צריך לומ' כדפרש"י:

יב

ויזרע יצחק בארץ ההוא. פרש"י אע"פ שאינה חשובה כארץ ישראל עצמה ולא כארץ ז' גוים כלומ' ארץ פלשתים היה מארץ ישראל דאם לא כן לא היה יצחק גר בה לפי שהוא עולה תמימה אבל מ"מ לא היתה עקר ארץ ישראל והיינו דקאמ' רש"י אע"פ שאינה חשובה כארץ ישראל שהיא ארץ ז' גוים: מאה שערים. פרש"י שאמדוה כמה היתה ראויה לעשות וכו'. ורבותינו אמרו אומד זה למעשר היה עכ"ל. פי' חזקו' שמה שפרש"י אומד זה למעשר היה ר"ל שעשתה על אחת שאמדוה מאה אלף. והר"ל אומר זה שאמדוה כמה ראויה לעשות ועשת על אחת מאה זהו מעשר שלה בלבד שעלה על אחת מאה שאמדוה כלה הרי שעשתה על אחת אלף לפי זה. ואמנם אי אפשר לומ' כן על פי הבריית' דאיתא התם וימצא מאה שערי' מלמד שהעמידו אותה ועשתה כמאה שהעמידו אותה. והלא אין הברכה מצויה לא בדבר המנוי ושקול ומדוד ומפני מה מדדו אותה מפני המעשרות עכ"ל הבריית' משמ' מ"מ שמה שפרש"י אומד זה למעשר היה ליתן טעם למה אמדוה והכי ר"ל רש"י שנת בצורת היה והיה אומד כמה ראויה לעשות מפני המעשרות כדי להקדים מתבואתו מעשר לעניים וגם שמעתי כן מהר"ר אליעזר והיה אומר שבסוף מסכ' סוטה משמע כן:

יג

כי גדל מאד. פרש"י שהיו אומרי' זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך. וק' לחזקו' שהרי לקמן בפר' וישלח גבי הוא ענה אשר מצא את הימים פרש"י ימים זה פרדים הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד עכ"ל משמע שלא היו פרדות עד ענה. והוא תירץ ודאי קודם ענה היו בעולם על ידי עצמן אבל ענה התחיל לעשות פרדות על ידי רביעת חמור בסוס. ולשון מצא משמע כן כלומ' מצא חכמה שמשני מינים כגון סוס וחמור יצא מהם פרד:

טז

לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. ר"ל אין בכל מלכותי קרקע טוב כקרקע שלך שנאמר וימצא בשנה ההיא מאה שערים כיון שהלך לו החזיקו כמו האחרות מצאוה ואז הבינו שהיה בזכותו של יצחק ולכך אמרו ראה ראינו כי היה אלהים עמך וגו':

כח

תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך. פירש"י תהי נא אלה אשר בינותינו מימי אביך תהי גם עתה בינינו ובינך עכ"ל. וי"מ שרצה אבימלך להשביע יצחק בגלולי אביו והיינו דקאמ' אשר בינותינו כלומר המצויה ביני ובין עמי אותה אלה תהי נא ביני ובינך: