ריב"א על התורה/בראשית/כב

א

ויהי אחר הדברים האלה. פירש"י אחר דבריו של שטן וכו'. וי"א אחר דבריו של ישמעאל וכו'. ולכך פירש"י שני פירושים אלו משום דאמרינן כל מקום שנא' אחר סמוך אחרי מופלג והכא אין אנו יכולין בשום צד מן הצדדין לפרש כן שהרי הך ענינא דלעיל מניה היה שנים קודם העקדה כדפירש"י גבי ימים רבים ואותה שנה י"ב שנים קודם העקדה היתה כפ"ח:

ח

יראה לו השה לעולה. פי' חזקוני אע"פ שאמר לו הקב"ה לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע שהרי באותו פרק היה יצחק בן ל"ז שנה אמנם אין נכון להבין. ועוד כי לפי הברייתא ולפי המדרש משמע שמחשבה אחרת היתה בלבו של אברהם דקאמר בב"ר אמר רבה בשם ר' יוחנן עמד אברהם בתפלה ובתחנונים אמר לפניו רבונו של עולם גלוי לפני כסא כבודך בשעה שאמרת לי קח את בנך היה לי להשיב אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשו אתה אומר לי קח את בנך וגו' שמא חס ושלום לא עשיתי כן אלא כבשתי רחמים לעשות רצונך. כן יהי רצון מלפניך שבשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עברות ומעשים רעים הוי זוכר להם אותה עקדה ותתמלא רחמים עכ"ל הברייתא וקאמ' המדרש היו המלאכים בוכין והדמעות יורדות על הסכין עד שהיה נשחת ורצה אברהם לחנוק את בנו א"ל הקב"ה אל תעש לו מאומה אמר אברהם להקב"ה אחנוק אותו ומטריח אותך לבקש שרה שתלד לי יצחק אחר לקיים מה שנא' לי כי ביצחק יקרא לך זרע או תהא נשבע לי שלא תנסני עוד ושיהא אפרו של יצחק צבור לפניך לזכרון לדורות כאילו הקרבתיו א"ל בי נשבעתי עכ"ל: