ריב"א על התורה/בראשית/ח

תבנית:ריב"א

ב

ויסכרו מעיינות תהום. פרש"י נשתיירו מהם לצורך העולם כגון חמי טבריא וכיוצא בהם וא"ת למאן דאמ' לא ירד מבול לארץ ישראל מהיכן באו חמי טבריא לארץ ישראל כי מסתברא חמימות המים מחמימו' הקרקע ובעודן באותו מקום הם ?חמים. וי"ל דאע"ג שלא ירד מבול לארץ ישראל מ"מ אי אפשר שלא נבקע מעין ממים חיים דוגמת חמי טבריא נגד קרקעות של ארץ ישראל שהרי כתוב ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה ואף בארץ ישראל נמי במשמע ומשם נשארו חמי טבריא כך פי' חזקו'. והקש' ר"ת מאורליינאס למאן דאמ' דבני ארץ ישראל מתו בהבלא היאך נמלט עוג. ושמעתי כי עוג לפי גדלו היה רב כחו והיה בו כח לסבול המים. ועוד כי היה מזרע המלאכים אשר ירדו למטה ונעשו ענקים בפר' בראשית והיו מתולדה חזקה כתולדת המלאכים:

ו

ויהי מקץ ארבעים יום. פרש"י משנראו ראשי ההרים ויש מקשים על זה והלא כתוב ולא מצאם היונה מנוח לכף רגלה ולמה לא מצאה מנוח והלא כבר עברו מ"ז יום שנראו ראשי ההרים ואח"כ שלח העורב וכ"א יום הוחיל בשליחות היונה הרי ס"א יום ועל כרחך אותו יום שנראו ראשי ההרים הוא ממנין ס' יום של מחסור המים שהתחיל באחד בסיון הרי מחדש אב כ"ט יום וכ"ט יום מאלול שהוא חסר הרי כ"ח ימים וכשתוסיף עליהם ג' ימים להשלים הרי הם כלים בג' בתשרי והכתו' אומר באחד לחדש חרבו המים לכך נראה להם לפרש מקץ מ' יום משהתחילו המים לחסור שזהו עשרים ואחד יום בסיון. וכן יש בסדר עולם והארבעים יום כלים בעשרה בתמוז לאחר שבעת ימים שהוא שבעה עשר בתמוז שלח היונה מאתו והיא עכבה עוד שבעת ימים נמצא לפי החשבון שבעשרים וחמשה ימים בתמוז שלח נח את היונה מהתבה ואז והנה עלה זית טרף בפיה. כי אולי לקחתו בראש עץ זית אשר על ההרים הרמים כי ד' ימים אחר כן נראו ראשי ההרים רק אמה אחת ולאחר ז' ימים שזה הוא ג' באב שלח עוד היונה ואז לא יספה שוב אליו עוד כי מצאה מנוח על ההרים שכבר עברו ב' ימים משנראו ראשי ההרים. ומיהו יש לקיים פרש"י כי מה שהקשו למה לא מצאה היונה מנוח אחרי שנראו ראשי ההרים כבר תירץ הר"ר אליקים שיונה דרכה להיות בעמקים ולא בהרים ולכך שלח נח את היונה יותר משאר עופות. ומה שהקשו על פרש"י שאי אפשר לומר אלא בג' לחדש יש לתרץ שמאחר שאין לנו צורך לצרף חצי החשבונו' לאחד ולומ' שיש ד' פעמים ס' יום מאחד בניסן עד א' לתשרי שחרבו בו המים מעל הארץ אין לנו שום הפסד בדבר אם נאמר שיום שנראו בו ראשי ההרים עולה לכאן ולכאן והוא גם ממנין כ"א יום של שליחות היונה. ועוד יתישב מה שכתו' באחד לחדש חרבו המים וגו'. שהרי פרש"י ס' יום משנראו ראשי ההרים עד שחרבו המים מעל פני הארץ וזה לך החשבון ל' יום מאב שהוא מלא וכ"ט יום מאלול שהוא חסר ויום א' של תשרי שחרבו המים הרי ס' יום. ועוד יש לתרץ קשיא אחרונה שודאי באחד באלול חרבו המים אכן לא נודע לנח עד ג' בתשרי. ונמצא בשם הר"ר יוסף מקיירון שהיה מוכיח ששנת המבול היתה מעוברת. כדאית' התם בב"ר שאמרו אנשי דור הפלגה אח' לאלף תרנ"ו הרקיע מתמוטט כשם שעשה בדור המבול ועתה צא ועשה מהם מחזורים ותמצא ג' ימים יתרים על המחזורים ושנת ג' למחזור לעולם עבור וא"כ כל המקראות שבפר' מעורבבין ואין אדם יכול להעמידם ולומ' מהו שביעי מהו עשירי. והשיב ר"ש מטורויי"ש שהשנה של אחר אלף תרנ"ו ירד בה המבול ושנת ה' למחזור היתה ולא נתעברה:

ז

וישלח את העורב. תימה למה שלח נח העורב יותר משאר עופות. וי"ל שהעורב מצוי לאכול נבלות ואם ימצא ממיתי המבול יביא מבשרם בפיו אל התיבה ואז ידע נח כי קלו המים:

ח

וישלח את היונה מאתו. פרש"י אין זה לשון שליחות אלא לשון שלוח ששלחה ללכת לדרכה. ואומ' הר"ר אליקים דרש"י פי' כן מדכתי' וישלח בשבא תחת היו"ד ולא כתוב וישלח בחירק תחת היו"ד ויש שמפרשי' כן מדכתי' מאתו:

יא

והנה עלה זית טרף בפיה. פרש"י חטף ולכך ידע נח כי קלו המים לפי שזית שפל מכל האילנות וכשראה העלה טרוף וקרוע ידע שלקחה מן האילן כי אלו לקחה על המים היה העלה שלם. ד"א טרף כלו קמץ כי שם דבר הוא ובלשון ערבי טרף הוא חדש ולכן כשראוהו חדש ידע כי לקחתו מעל הארץ ולא מעל המים שא"כ לא היה קמוץ לרשב"א. ומ"ש ויהי באחת ושש מאות אמ' ר"ת מאורלינ"ש הא דלא כתו' לחיי נח כדכתי' לעיל לפי שכל ימי המבול לא היו ימי נח חיים:

יד

בחדש השני בשבעה ועשרים יום וגו'. איתא בירושלמי אלו אחד עשר יום שימות החמה יתרים על ימות הלבנה. אמר רשב"ג כל מי שרוצה לידע שימות החמה יתרים על הלבנה י"א יום יסרו' לו סריט' בכותל באחד בתקופת תמוז ולשנה הבאה באותו זמן אין השמש מגעת לשם עד י"א יום ואז ידע שימות החמה יתרים על ימות הלבנה י"א יום עכ"ל:

טז

צא מן התיבה. פרש"י כאן הותר להם תשמיש המטה. וא"ת למה לא נלמד מכאן על דבר שבמנין שצריך מנין אחר להתירו. וי"ל לזה לא נלמד מדבר שהיה קודם מתן תורה:

יח

ויצא נח ובניו. היה לו לומ' ויצא נח ואשתו כיון שהותרו בתשמיש המטה. וי"ל שבתוכה היו הזכרים בחדר אחד והנקבות בחדר אחר ולכך כתוב ויצא נח ובניו כלומ' שיצאו מחדרם:

כב

עוד כל ומי הארץ. פרש"י חצי כסלו טבת וחצי שבט קור. והקש' חזקו' הא דאמרי' במס' בבא מציעא (פרק) חצי תשרי מרחשון וחצי כסלו זרע. חצי כסליו טבת וחצי שבט חורף. חצי שבט אדר וחצי ניסן קור. חצי ניסן אייר וחצי סיון קציר. חצי סיון תמוז וחצי אב קיץ. חצי אב אלול וחצי תשרי חום. והוא תירץ כי הסופרים טעו כי ראו בפירושים כתו' חצי כסלו טבת וחצי שבט חורף ונקודה אחת על הרי"ש כדי להשלי' התיבה להיות חורף והיו סבורים שהוא קור. וכתבו מיום ההוא והלאה חצי כסלו וכו' קור. כמו שטעו. כמה סופרים בפר' דברים גבי ואשימם בראשיכם ושם אפרש בענין בע"ה: יום ולילה לא ישבותו. פרש"י לא נכר בין יום ובין לילה מ"מ היה אורה בעולם וראי' לדבר כדכתי' נראו ראשי ההרים: