ריב"א על התורה/בראשית/ב
ג
עריכהויברך אלהים ברכו באורה כיון ששקעה עליו אורה בערב שבת בקש הקב"ה לגנזה וחלק כבוד לשבת. ול"ו שעות שמשה אורה פי' ע"ש וליל שבת ויום שבת: אשר ברא אלהים לעשות. ועשה היה לו לומר מהו לעשות זה רוח צפונית שאינה מסודרת וכשיבא גוג ומגוג ויעשה עצמו אלוה להטעות העולם אמר לו הקב"ה אם אתה אלוה לך וברא יצירה חדשה ויצוה לו לבראת רוח צפונית כדי לנסותו ולנצחו בו ולטרדו מן העולם. ומיהו רש"י ז"ל הרגיש בקושיא זו שמפרש גבי לעשות המלאכה שהיתה ראויה לעשות בשבת כפל ועשה אותה בששי כמו שמפורש בב"ר עכ"ל. ומכח הקו' פי' כן: ית' שמו של הקב"ה שברא תיקוני העולם וכאדם הבונה בית ומכין צרכי בנין ואח"כ עושה מטלטלין כך הקב"ה תיקן כל צרכי הבנין ביום ראשון שכל תולדות השמים והארץ נבראו בו ביום כדמוכח במדרש תנחומא וביום השני תיקן הרקיע עם כל הגלגלים. והשלישי הפריש מים התחתונים מקום מרבץ דגים ותנינים ומשם המשיך נהרות ומעיינות ללחלח היבשה ולהשקות בריותיו ואילנות וצמחים כאדם המרביץ קרקעיתו וברביעי תלה המאורות כאדם הפותח לביתו חלונות להאיר. ובחמישי וששי דגים ועופות ורמשים ובהמות וחיות שהם מטלטלין לכאן וכאן. ולפיכך לא נאמר מיום הראשון עד חמישי לא יצירה ולא בריאה כי לא עשה רק תיקון למעשה יום ראשון ולפי שנגמר בנין הבית ברביעי אמרו רז"ל אין מסיימין בד' שהרי הקב"ה סיים בנינו בד' ושוב לא בנה בנין אחר וכך נהגו שהמסיים בד' לא מסתייע להתחיל ע"כ מיסוד בכור שור:
טז
עריכהמכל עץ הגן אכל תאכל. ואם תאמר מאחר שצוה הקב"ה לאדם מכל עץ הגן אכל תאכל אכל מעץ החיים. וא"כ למה נקנסה עליו מיתה הרי כתוב ואכל וחי לעולם. וי"ל שלא היה עץ החיים מועיל אלא לאותו שאכל כבר מעץ הדעת שהוא צריך לרפואה. וזה משל לסימנין שמרפאין החולה. ומחלין הבריא. עי"ל דשמא לא אכל ממנו כי לא היה בגן עדן רק זמן מועט ואפילו אם נפשך לומר שאכל ממנו. שמא עץ הדעת סם המות גם לעץ החיים. ועי"ל דשמא לא אכל גם מעץ החיים כי טרם שאכל מעץ הדעת לא היה בו בינה להבחין ולהכיר עץ החיים משאר אילנות:
יז
עריכהביום אכלך ממנו מות תמות. תימא שהרי לא מת באותו יום. ואו' הר"ר אליקים דמה שכתוב ביום אכלך וכו' ר"ל ביום של הקב"ה שהוא אלף שנה. וראי' לדבריו מצאתי בב"ר דאית' התם אמר להם הקב"ה למלאכי השרת כך אמרתי ביום אכלך ממנו מות תמות. אי אתם יודעים אם יום אחד משלי אם יום משלכם. הריני נותן לו יום אחד משלי שהוא אלף שנים. והוא חי כ' מאות שנה ול' שנה. ומנין ע' שנה לבניו הה"ד ימי שנותינו בהם שבעים שנה עכ"ל:
כא
עריכהויקח אחת מצלעותיו. פירש"י מסטריו כמו ולצלע המשכן וזהו שאמרו דו פרצופין נבראו. אומר הר"ר אליקים לפי שיש לטעות ולפרש מצלעותיו לשון צלעות שבשדרה פי' כן. וכן הוא שאין לפרשו לשון צלעות שבשדרה. דא"כ לא יוכל להוכיח מכאן דו פרצופין נבראו:
כג
עריכהזאת הפעם עצם מעצמי. (מ"כ בגליון פירש"י מלמד שבא על בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו מהם. נ"ל שר"ל שבא בחכמתו להתבונן כל כל בהמה וחיה. אם טבעו מתדמה לטבעם ולא נתקררה דעתו מהם ר"ל שהכיר שאין לו התיחסות עמהם ע"כ מצאתי):