ריב"א על התורה/בראשית/א
א
עריכהבראשית פירש"י מה טעם פתח בבראשית שאם יאמרו א"ה לישראל ליסטים אתם שכבשתם שבעה ארצות עכו"ם והם יאמרו להם וכו'. והקשה ר"ת מאורליינאש היאך יאמרו לסטים אתם והלא כתוב עבד עבדים יהיה לאחיו ומה שקנה עבד קנה רבו ואם כן שלהם היה. ותירץ הרב ר' אהרן מפטר דאיו זו תשובה כל כך להשיב לא"ה אם יאמרו לישראל ליסטים אתם כי מאותו טעם נתחייבו ליתן חלק בארץ לבני יפת כדכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו. משמע שנתקלל כנען להיות עבד גם ליפת. ואע"פ שכבר נצח גביהה בן פסיסא בתשובה את בני אפריקי כשבאו לדון עם ישראל על דבר הארץ כדאיתא בחלק. היינו לעניין לסלק אותם מן הארץ כי אין ברירה איזה חלק מגיע לשם ואיזה חלק מגיע ליפת ומאחר שאין ברירה היו ישראל יכולין לומר להם אתם עבדינו וכל מה שיש לכם שלנו הוא לנו מארצינו וכשיבא יפת אנו והוא נחלק הארץ לרצונינו. אבל לענין לסטים אתם אין זו תשובה נצחת כיון שהם מחזיקים בארץ בני יפת בלא רשותם:
ב
עריכהורוח אלהים מרחפת על פני המים. פרש"י כסא הכבוד עומד באויר ומרחף על פני המים וכו'. אומר הר"ר אליקים שלפי שכסא הכבוד הוא אחד מן הדברים שנבראו קודם שנברא העולם כדאיתא פרק מקום שנהגו ואם כן ודאי הקב"ה יושב עליו לפיכך פי' הענין גבי כסא הכבוד:
יא
עריכהעץ פרי עושה פרי. פירש"י שיהי' טעם העץ כטעם הפרי. והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ולא העץ פרי וכו'. וא"ת והלא כתיב ויהי כן אחר תדשא הארץ לאלתר. וי"ל שלפיכך פי' רש"י וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ שלישי שכתוב ותוצא הארץ על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי עכ"ל. וכל זמן שעמדו על פי הארץ ע"ז אמר ויהי כן היה טעם העץ כטעם הפרי. אבל כשקבע יום יציאה נשתנה טעם העץ מטעם הפרי. ועי"ל ויהי כן פרט. ותוצא הארץ כלל הרי כלל ופרט. ומדה זו נדרשת בתורה כל מקום שנאמר כלל ופרט הפרט פי' של כלל ואין בכלל אלא מה שפרט:
יב
עריכהועץ עושה פרי. וא"ת והרי יש הרבה אילנות שאינם עושים פרי. ותי' ר"ת מאורליינאש דלא כתיב כל עץ אלא עץ:
יד
עריכהלהבדיל בין יום ובין הלילה. פירש"י נגנז האור הראשון אבל בשבעה ימי בראשי' שמשו האור והחשך הראשונים זה ביום וזה בלילה אומר הר"ר אליקים שמה שפי' בפי' רש"י אבל בשבעה טעות סופר הוא וראוי לכתוב אבל בשלש' למבין. וראיה לדבריו יש בבבא בתרא אורה שנבראת מששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה לפי שהיא מכהה גלגל של חמה ובלילה אינה יכולה שלח נבראת אלא להאיר ביום. והיכן היא מתוקנת לצדיקים לעת"ל שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים אתמר לא שלשה הם לא ברביעי נתלו מאורות אלא כאינש דאמר כך וכך אנא מפקר לז' ימי המשתה ר' נחמיה אומר אלו שבעה ימי אבלו של מתושלח הצדיק שהשפיע להם הקב"ה אורה עכ"ל. הרי לך מתוך לשונו שלא שמש האור הראשון כי אם ג' ימים. ואמנם בפי' קהלת הרב ר' יוסף ש"ץ מטרווי"ש מוכיח מתוך המקראות כי גם לאחר קביעו' המאורות שימש האור הראשון ולא נגנז עד מוצאי שבת עכ"ל:
טז
עריכההמאורות הגדולים וא"ת כתוב אחד אומר את שני המאורות הגדולים את המאור הקטון מתחלה קורא שניהם גדולים דמשמע שהם שוים בגדולה ואח"כ המאור הקטן. ואומר הר"ר אליקים בשם הר"ר בכור שור מתחלה כשכולל את שני המאורות יחד קורא אותם גדולים. ולפי שהם גדולים לגבי הככבים אבל בסיפיה דקרא דאינו כוללם יחד כתב ואת המאור הקטון. לפי שאף קודם שנתמעטה היתה אור החמה [גדולה] משל לבנה. עי"ל שקורא ללבנה את המאור הקטון לפי שנתמעטה:
כ
עריכהשרץ נפש חיה. פירש"י כל דבר חי שאינו גבוה מן הקרקע קרוי שרץ וכו' ובבריות כגון חולדה ועכבר. פי' הר"ר אליקים ובבריות לשון תרנגולת הבר שילוו"א בלע"ז: