צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

חנינא אמר: ר' ישמעאל היא, דתנן: השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום, ר' ישמעאל אומר: יגמר משתחשך, ר' עקיבא אומר: לא יגמר, ואיתמר עלה, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: בצריך דיכה כולי עלמא לא פליגי דאסיר, כי פליגי במחוסרין שחיקה. הורה ר' יוסי בר חנינא כר' ישמעאל. שמן של בדדין ומחצלת של בדדין, רב אסר ושמואל שרי. פירוש שמן של בדדין, שמן היוצא תחת הקורה של בית הבד בשבת. ומחצלות של בדדין, הן המחצלאות המוקצות בבתי הבד. הני כרכי דזוגי, רב אסר ושמואל שרי. פירוש, מחצלות כרוכות ומונחות לסחורה ונקשרות שתים שתים, ונקראות זוגי. והלכתא כשמואל דשרי, דקאי כר' שמעון דלית ליה מוקצה. אמר רב נחמן: עז להלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותמרי דעסקא ותורי דרדיא, פלוגתא דר' שמעון ור' יהודה, דר' יהודה אית ליה מוקצה ור' שמעון לית ליה מוקצה, וקיימא לן כר' שמעון לעניין שבת, דהא איפסיקא הלכתא כוותיה בהדיא בסוף פרק מי שהחשיך, והכא נמי אמרינן: ההוא תלמידא דאורי בחרתא דארגיז כר' שמעון, ושמתיה רב הונא. והא כר' שמעון סבירא ליה? באתריה דרב הוה, ובאתריה דרב לא הוה ליה למעבד הכי. ושמעינן מינה דהלכתא כר' שמעון:

מתני'

אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום, ואין נותנין פת לתנור עם חשיכה ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה. ר' אליעזר אומר: כדי שיקרום התחתון שלה:

גמ'

וכמה כדי שיצולו? אמר ר' זריקא אמר ר' אלעא אמר רב: כמאכל בן דרוסאי. איתמר נמי: כל שהוא כמאכל בן דרוסאי, אין בו משום בישולי נכרים:

מתני'

משלשלין אח הפסח לתנור ערב שבת עם חשיכה, ומאחזין את האור במדורת בית המוקד, ובגבולים כדי שתאחז האור ברובן. ר' יהודה אומר, בפחמין כל שהוא:

גמ'

משלשלין מאי טעמא? דבני חבורה זריזין הן, ולא אתי לאחתויי בגחלים:

פיסקא: ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד. מאי טעמא? דכהנים זריזין הם:

פיסקא: ובגבולין כדי שיוצת

 

רבנו ניסים (הר"ן)

סחיט בידים ומש"ה אפילו לבית שמאי שפיר דמי לטעון מבעוד יום ויהא המשקה זב והולך כל השבת:

בוסר:    ענבים בתחלתן כשהן דקים מוציאין מהם משקה לטבל בו בשר לפי שהוא חזק וקרוב לחומץ:

מלילות:    שבלים שלא בשלו מרסקן וטוענן באבנים ומשקה זב מהן וטובל בו:

שריסקן:    האי שריסקן כולל רסוק ודיכה דשלש מלאכות יש בדברים הנידוכין להוציא מהן משקה רסוק ודיכה ושחיקה ובמתניתין איירי בשלא עשה בהן מבעוד יום אלא ריסוק שהקורה והעגולין מבעוד יום אינן אלא מרסקות אבל הכא מיירי שריסקן בידים שפיר עד שהן מרוסקין ונידוכין ואין מחוסרין אלא שחיקה וקתני ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך כלומר יגמור אפי' בידים ומינה ילפינן דלר' ישמעאל במחוסרין דיכה נמי אי סחיט להו לא מחייב בהו חטאת דאם איתא דמחייב בהו חטאת לא הוה לר' ישמעאל למשרי בשאין מחוסרין אלא שחיקה והוה ליה למגזר אטו מחוסרין דיכה ומדלא גזר ש"מ דס"ל דמחוסרין דיכה נמי דומיא דמתני' אי סחיט להו בידים ליכא חיוב חטאת ומש"ה קתני מתני' דאפילו לב"ש טוענין בקורות בית הבד ובעגולי הגת דליכא משום שביתת כלים דהא אפי' עביד בידים לא מיחייב חטאת:

ר' עקיבא אומר לא יגמור:    דס"ל דבמחוסרין דיכה מיחייב חטאת ודלא כמתני' ומש"ה אפילו בשאין מחוסרין אלא שחיקה גזר אטו מחוסרין דיכה:

במחוסרין דיכה כ"ע לא פליגי:    דלא יגמור בידים:

והני נמי כמחוסרין דיכה דמו:    הני דמתני' שאין הקורה עושה בהן מבעוד יום אלא רסוק:

הורה ר' יוסי ב"ר חנינא כר' ישמעאל:    דכשאין מחוסרין דיכה יגמור בידים והר"ז הלוי ז"ל הקשה על הרב אלפס ז"ל שהביא להא דרבה בר בר חנה א"ר יוחנן דבגמרא משמע דפליגא אדרבי יוסי בר' חנינא ובמה שפירשנו נתקיימו דברי הרב אלפסי ז"ל יותר מבמה שנכתב בזה בספר המלחמות:

שמן של בדדין וכו':

רב אסר:    דאית ליה מוקצה וכר' יהודה ושמואל שרי דלית ליה מוקצה וכר"ש:

עז לחלבה:    עז העומדת לחלבה וכן רחל העומדת לגדל גיזים ותורי דרדייא העומדים לחרישה:

ותמרי דעסקא:    העומדים להוליכם לסחורה במקום אחר:

מתני' אין צולין בשר בצל וביצה וכו':

חררה:    עוגת רצפים (מ"א יט):

כדי שיקרמו פניה:    לאו פנים המדובקין בתנור אלא העליונים שהם נמהרים לקרום מפני האור העומד כנגדו ור' אליעזר בן יעקב פליג עליה דבעינן שיקרמו אף פניה התחתונים כך פרש"י ז"ל דר' אליעזר לחומרא קאמר ובירושלמי [מכילתין סוף הל"י] משמע דלקולא קאמר דגרסינן התם מודה ר' אליעזר בלחם הפנים שאינו קרוי לחם עד שיקרמו פניה בתנור משמע דהכא סגי בקרימה כל דהו אבל בלחם הפנים בעיא קרימה מעליא וקי"ל כר' אליעזר בן יעקב כדאמרינן [גיטין דף סז. יבמות מט: וכ"מ] משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי:

גמ' כמאכל בן דרוסאי:    לסטים היה ומבשל בשולו שליש:

איתמר נמי:    דמאכל בן דרוסאי חשוב בשול:

כל שהוא מבושל ביד ישראל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בגמרו משום בשולי נכרים אפילו נטלו הנכרי מעל האור ואחר כך החזיר אותו שרי:

וכבר כתבתי למעלה [בדף ו' ד"ה והאי] שלדברי הרב אלפסי ז"ל לא שרינן לשהות כשנתבשל כמאכל בן דרוסאי אלא בצלי שהוא מונח על האש אבל בקדרה לא:

מתני' משלשלין את הפסח וכו':    והוא נצלה והולך משתחשך ואף על גב דבעלמא אין צולין כדאמרן הכא שרי משום דבני חבורה זריזין הן ומדכרי אהדדי ולא אתי לאחתויי בגחלים:

ומאחיזין את האור:    מעט בעצים:

של מדורת בית המוקד:    שהיתה בעזרה והיא מתבערת והולכת משתחשך ולא חיישינן שמא יהיו הכהנים צריכים להבעירה משתחשך כדמפרש בגמרא:

בית המוקד:    לשכה היה שהכהנים מתחממין שם במדורת אש הנסקת בה תמיד מפני שמהלכים יחפין על גבי רצפת שיש בעזרה וכדתניא בזבחים [דף כד ב] הואיל ורצפה מקודשת דכתיב קדש המלך את תוך החצר וכלי שרת מקודשין מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת אף רצפה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה:

בגבולין:    צריך אדם לבער מדורתו מבעוד יום כדי שתאחוז האור ברובו:

ר' יהודה אומר כו':    אם היתה מדורת פחמים אינו צריך לאחוז בהן את האור אלא כל שהוא והיא דולקת והולכת דאין דרכה להיות כבה והולכת ואין