רי"ף שבת מהדורת ש"ס ווילנא דף ז ע"ב

עמוד הקודם - רי"ף - רי"ף מסכת שבת - עמוד הבא

צורת הדף במהדורת ש"ס ווילנא

הלכות רב אלפסעריכה

במה דברים אמורים? לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מפליגין, ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת, דברי רבי. רשב"ג אומר: אינו צריך. ומצור לצידן, אפילו בערב שבת מפליגין. יש מי שאומר: הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת, בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים, ומשום גזירת תחומין גזרו בה, אבל למעלה מעשרה טפחים לא גזרו; ומשום הכי נהגו העם להפליג בים הגדול. והאי טעמא פריכא הוא, דאי מהאי טעמא היא דאין מפליגין, הוה ליה למתנא: אין מפליגין בספינה קטנה, אמאי תני ספינה סתם, דמשמע בין קטנה בין גדולה? ועוד, מאי איריא ג' ימים? אפילו טפי נמי. ועוד, לדבר מצוה אמאי שרי? והא העמידו דבריהם במקום עשה, כדתנן: אונן טובל ואוכל את פסחו לערב, אבל לא בקדשים, ואמרינן עלה: גבי פסח לא העמידו דבריהם במקים כרת, גבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה. אלא היינו טעמא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת, משום ביטול מצות עונג שבת, דכל ג' ימים הויא להו שינוי וסת משום נענוע הספינה, כדכתיב בהו: "יחוגו וינועו כשכור" וגו', ולא יכלי למעבד עונג שבת, ולאחר ג' ימים הויא להו נייחא ובעו מיכלא ומקיימי מצות עונג שבת, והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג, דאמר מר: העוסק במצוה פטור מן המצוה, ותנן נמי: שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה, ולהכי נמי אמרינן: אסור להלך בערבי שבתות יתר על ג' פרסאות, דאינון י"ב מיל, משום דמבטיל ליה למצות עונג שבת, כדמפרשא בהדיא. והוא הדין שאין צרין על עיירות של גוים פחות מג' ימים קודם לשבת, משום דלא מיתהני להו מיכלא ומשתיא תוך ג' ימים, משום טרדא ופחדא דליבא, ולבתר תלתא יומי פרח פחדיהו ומקיימי ליה לעונג שבת. גרסינן בפרק לולב וערבה, אמר איבו משום ר' אלעזר בר' צדוק: אל ילך אדם בערב שבת יותר משלש פרסאות. אמר רב כהנא: לא אמרן אלא לביתיה, אבל לאושפיזיה אמאי דנקיט סמיך. איכא דאמרי, אמר רב כהנא: לא נצרכה אלא אפילו לביתיה, ואמר רב כהנא: בדידי הוה עובדא ואפילו כסא דהרסנא לא אשכחית. תנו רבנן: אין צרין על עיירות של גוים פחות מג' ימים קודם השבת, ואם התחילו אין מפסיקין אפילו בשבת, וכן היה שמאי דורש: "עד רדתה", ואפילו בשבת. גרסינן בעירובין, אמר יהודה אמר רב: גוים שצרו על עיירות של ישראל, אין יוצאין עליהן בכלי זיין ואין מחללין עליהן את השבת. תניא נמי הכי: עיירות של ישראל שצרו עליהן גוים, אין יוצאין עליהן בכלי זיין ואין מחללין עליהן את השבת. במה דברים אמורים? בשבאו על עסקי ממון; אבל באו על עסקי נפשות, יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת:

מתני'עריכה

אמר רשב"ג: נוהגין היו של בית אבא שהיו נותנין כלי לבן שלהן לכובס גוי שלשה ימים קודם השבת. ושוין אלו ואלו שטעונין בקורות בית הבד ובעיגולי הגת:

גמ'עריכה

מאן תנא דכל מילי דאתא ממילא שפיר דמי? ר' יוסי בר'


רש"י (ליקוטים)עריכה

רבינו נסיםעריכה