רי"ף שבת מהדורת ש"ס ווילנא דף ו ע"ב

עמוד הקודם - רי"ף - רי"ף מסכת שבת - עמוד הבא

צורת הדף במהדורת ש"ס ווילנא

הלכות רב אלפסעריכה

אלא כדי שיטחנו מבעוד יום. ואוקימנא אליבא דבית שמאי, דאית להו שביתת כלים, אבל לבית הלל לית להו שביתת כלים ושרי. ואיכא מאן דאמר, אסור ואפילו לבית הלל, מפני שמשמעת את הקול.

תנו רבנן: לא תמלא אשה קדרה עססיות ותרמוסין ותניח לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. אם עשת כן, למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו. כיוצא בו, לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה, ואם עשה כן, למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו. מאי טעמא? גזירה שמא יחתה בגחלים. ואיבעית אימא מוגמר וגפרית מאי טעמא לא גזרינן שמא יחתה בגחלים? התם לא מחתה להו, דאי מחתה להו פסדי דקא סליק בהו קוטרא. ואונין של פשתן נמי לא גזרינן, דכיון דקשי להו זיקא לא מגלי להו. צמר ליורה נמי לא גזרינן, ביורה עקורה וטוחה, דליכא למיחש לא לאחתויי ולא למיגס בה. והשתא דאמר מר: גזירה שמא יחתה בגחלים, האי קדרה חיתה שפיר דמי, בשיל ולא בשיל אסיר, ואי שדא ביה גרמא חייא שפיר דמי, מאי טעמא? דאסח לדעתיה מניה, דאמר: השתא ודאי לא בשיל, ולא אתי לאחתויי. והשתא דאמר מר: כל מידי דקשי ליה זיקא לא מגלי ליה, האי בשרא דגדיא ושריק שפיר דמי, דברחא ולא שריק אסיר. דגדיא ולא שריק, דברחא ושריק, רב אשי שרי ורב ירמיה מדפתי אסר. איכא דאמרי: דגדיא, בין שריק בין לא שריק שפיר דמי, דברחא ושריק נמי שפיר דמי, כי פליגי דברחא ולא שריק, רב אשי שרי ורב ירמיה מדפתי אסר. וקא פסקי רבואתה כי האי לישנא בתרא וכרב אשי, ואיכא מאן דפסק כרב ירמיה מדפתי דאסר. ואנן נמי כרב ירמיה מדפתי סבירא לן, דחזינן סוגיא דשמעתא כותיה, דאמרינן, אמר רבינא: האי קרא חייא, כיון דקשי ליה זיקא כבשרא דגדיא דמי ושרי, מכלל דאי כברחא אסיר, ושמע מינה דברחא אסיר:

מתני'עריכה

בית שמאי אומרים: אין פורשין מצודות חיה ועוף ודגים, אלא כדי שיצודו מבעוד יום; ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים: אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ולא מגביהין


רש"י (ליקוטים)עריכה

רבינו נסיםעריכה