צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת לפנינו רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקדושי שניהם אימת אילימא תוך ששה בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה ואלא לאחר ששה בהא נימא שמואל חיישינן לקדושי שניהם והא אמר שמואל אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד וכי תימא בציר הוא דליכא הא טפי איכא והא בלבד קאמר לא צריכא בההוא יומא דמשלם שיתא רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת מצפרא נמי בוגרת ושמואל אמר השתא אייתיאת סימנים והלכה כוותיה דרב:

מתני' מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאה עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו הן בניה אין צריך להביא ראיה לא על האשה ולא על הבנים מתה ואלו בניה מביא ראיה על הבנים ואינו מביא ראיה על האשה אשה נשאתי במדינת הים הרי היא זו ואלו בניה מביא ראיה על האשה ואינו מביא ראיה על הבנים מתה ואלו הן בניה מביא ראיה על האשה ועל הבנים:

גמ' אמר (נ"א רבא) רבה בר רב הונא מתני' דקתני אינו מביא ראיה על הבנים בכרוכים אחריה:

ת"ר מביא ראיה על האשה ואין צריך להביא ראיה על הבנים על הגדולים ואין צריך להביא ראיה על הקטנים במה דברים אמורים באשה אחת אבל בשתי נשים מביא ראיה על האשה ומביא ראיה על הבנים על הגדולים ומביא ראיה על הקטנים אמר ריש לקיש לא שנו אלא בקדשי הגבול אבל ביוחסין לא ור' יוחנן אמר אפי' ביוחסין ואזדא ר"י לטעמיה דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מלקין על החזקות ושורפין וסוקלין על החזקות מלקין על החזקות כדרב יהודה דאמר ר"י הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה שורפין וסוקלין על החזקות כדרבין בר רב הונא דאמר רבין בר רב הונא איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זה על זה ונשרפין זה על זה אמר ר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא מעשה באשה אחת שבאה לירושלים ותינוק מורכב על כתפה והגדילתו ובא עליה והביאוה לבית דין וסקלוה לא מפני שהיה בנה אלא מפני שהיה כרוך אחריה:

מתני' לא יתייחד אדם עם שתי נשים אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים ר"ש אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים:

גמ' לא יתייחד אדם עם שתי נשים מאי טעמא תנא דבי אליהו הואיל ונשים דעתן קלה עליהן מנא הני מילי אמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל רמז לייחוד מן התורה מנין שנאמר (דברים, יג) כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה וייחוד דפנויה נמי אסור מבית דינו של דוד דגרסי' בפרק אין מעמידין (דף לו:) אמר רב יהודה אמר רב באותה שעה גזרו על ייחוד של פנויה וייחוד דעובדת כוכבים נמי אסור מגזרת שמאי והלל דאמר (דף לו.) באלי אמר אבימי משמיה דרב פתן ושמנן ויינן ובנותיהן כולן משמנה עשר דבר הן:

אבל אשה אחת

 

רבנו ניסים (הר"ן)

האשה וכו'. בגמ' מצריכים להו:

גמ' וקדשה היא עצמה בעיר:    בו ביום:

והרי היא בוגרת:    בדקנוה לדעת אם יצאה מרשות אב להיות קדושיה קדושין ומצאנוה בוגרת בו ביום:

הרי היא בוגרת לפנינו:    וקדושיה קדושין ולא של אב:

חוששין לקדושי שניהם:    שמא כשקדשה האב נערה היתה וקדמו קדושיו:

אילימא בתוך ו' חדשים:    שבין נערות לבגרות דאמרי' אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד [כלומר דמשהביאה סימני נערות אינה שוהה להיות בוגרת אלא ו' חדשים בלבד] ופעמים שהיא ממהרת לבגור וסימניה נכרים בדדיה כדתנן במסכת נדה [דף מז א] פגה בוחל צמל:

בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו:    הא כל אותן ו' חדשים בחזקת נערה היא עד שנכיר סימני נערותיה וכי בדיקנא בפניא ואשתכח בוגרת מי יימר דבצפרא נמי בוגרת הואי דלמא השתא הוא דבגרה:

אלא בתר ו' חדשים:    והא ודאי משמלאו ו' חדשים בגרה לה:

וכי תימא וכו':    רש"י ז"ל לא גריס ליה דמהיכא תיסק אדעתין למימר הכי מי קאמר אין בין נערות לבגרות פחות מו' חדשים:

לא צריכא דקדיש ביומא דמשלם שיתא:    אביה בבקר והיא בערב והיום הזה היא בחזקת שתביא:

מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת:    שכל היום היא בחזקת שתביא:

מתני' אינו צריך להביא ראיה לא על האשה:    שהיא מיוחסת שכבר בדקה כשנשאה:

ולא על הבנים:    כדמוקמינן בגמ' בקטנים וכרוכין אחריה דבחזקת אמן הן ואין צריכים ליחסם ע"י עדים:

מביא ראיה על הבנים:    שהן בני אותה אשה וא"צ להביא ראיה על האשה שהיא מיוחסת לפי שכבר בדקו אחריה כשנשאה כאן:

מביא ראיה על האשה:    שהיתה מיוחסת:

ועל הבנים:    שמאותה אשה היו:

גמ' בכרוכין אחריה:    נדבקי' אצלה:

מביא ראיה על האשה:    שנשא במדינת הים ומסיים ואזיל באלו בנים אמרו בקטנים ולא בגדולים. דאם הביא ראיה על הגדולים שאין כרוכין אחר האם א"צ להביא ראיה על הקטנים:

באשה אחת:    שאמר אשה אחת נשאתי אבל אמר שתי נשים נשאתי ומתה האחת ואלו בנים של זאת מביא ראיה עליה שהיא מיוחסת ועל הבנים שהם בניה:

על הגדולים ועל הקטנים:    ואפילו כרוכין אחריה שמא בניה של חברתה היו וגדלתן:

לא שנו:    דסמכינן אכרוכין:

אלא בקדשי הגבול:    אם כהנים הם אוכלין בתרומה משהביא ראיה על אשה זו שהיא כשרה לכהונה סומכים על הבנים הכרוכין אחריה לומר בניה הם ואינם חללים:

אבל ליוחסים:    אם יש בהן בנות אין נישאות לכהנים עד שיביא ראיה שהן בנותיה של זו:

ר' יוחנן אמר אפי' ליוחסין:    סמכינן אחזקה שהוחזקו ליכרך אצלה בחזקת שהיא אמן ואפילו לענין דיני נפשות לישרף וליסקל זה על זה כדלקמן וכ"ש ליוחסין להכשר כהונה:

מלקין על החזקות:    על דבר שאנו מוחזקין בו שהוא כן ואפי' אין עדות בדבר וסוקלין ושורפין וכו' כדמפרש לה ואזיל:

הוחזקה נדה בשכנותיה:    שראוה שכנותיה היום מלובשת בגדי נדותה:

איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית:    בחזקת שהיא אשתו ואלו בניהם ואין אנו מכירין בהם עדות גמורה:

נסקלין זה על זה:    אם בא הבן על האשה נסקל הבן עליה משום בא על אמו והיא עליו:

ונשרפין זה על זה:    אם בא האיש על הבת דבתו בשריפה:

ותינוק מורכב לה על כתיפה והגדילתו:    בחזקת שהוא בנה: ולפי מש"כ למעלה דאפילו לרבנן דאמרי [דף עו ב] כל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות אפ"ה כהן צריך לבדוק משום חללות אתיא שפיר הך מתני' וגמ' דילה אבל לדברי האומרים דאפי' כהן אינו צריך לבדוק צ"ע למה צריך להביא ראיה על האשה ואפשר דנהי דסבירא להו לרבנן דכל משפחות בחזקת כשרות הן עומדות ה"מ היכא דאיכא חזקת משפחה אבל היכא דליכא חזקת משפחה לא:

מתני' לא יתייחד אדם עם ב' נשים:    מפני שדעתן קלה עליהן ושתיהן נוחות להתפתות ולא תירא זו מחברתה שאף היא תעשה כמותה:

עם שני אנשים:    שהאחד בוש מחבירו:

ר"ש אומר אף איש אחד מתייחד עם שתי נשים:    בזמן שאשתו עמהן וישן עמהן בפונדקי מפני שאשתו משמרתו כך כתב בנוסחאות (עי' בתוס') וקי"ל הכי דסוגיין כוותיה בפרק אין מעמידין והרי"ף ז"ל גורס ריש משנה בזמן שאשתו עמו ישן:

גמ' מ"ט:    לא יתייחד עם שתי נשים כאשה המתיחדת עם שני אנשים:

דעתן קלה עליהן:    ושתיהן נוחות להתפתות:

אלא:    להכי נקט קרא בן אמך:

לומר שבן מצוי עם האם ובגמ' מפרש פשטיה דקרא במאי כתיב:    וכי אמרי' אסור להתייחד עם כל העריות שבתורה לאו דוקא דהא שרי נמי להתייחד עם בתו ואחותו כדאיתא לקמן [דף פא ב]:

באותה שעה:    שבא אמנון על תמר גזרו על הייחוד אפי' דפנויה:

ויחוד דעובדת כוכבים נמי:    אע"ג דלא שכיח ודוד לא גזר עליו באו שמאי והלל וגזרו עליו:

פתן ושמנן וכו':    כלומר גזרו על פתן ושמנן משום יינן כדי שלא יבא לשתות סתם יינן ועל יינן משום בנותיהן ועל בנותיהם