רי"ף על הש"ס/כתובות/דף ד עמוד ב

הלכות רב אלפס

היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז ולא מיחו בידן חכמים:

הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראיה לדבריה:

גמ' (אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל) איתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע רב הונא ורב יהודה אמרי חייב רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור רב הונא ורב יהודה אמרי חייב ברי ושמא ברי עדיף ורב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור אוקי ממונא בחזקת מריה לימא רב הונא ורב יהודה דאמרי כרבן גמליאל ורב נחמן ור' יוחנן אמרי כר' יהושע אמר לך רב נחמן אנא דאמרי אפילו לרבן גמליאל עד כאן. לא קאמר רבן גמליאל התם אלא דאמרינן אוקי איתתא אחזקתה אבל הכא מאי חזקה אית ליה להאי הכי נמי מסתברא כדקא משנינן דאי לא תימא הכי קשיא הלכתא אהלכתא דהא קיימי לן הלכה ברב נחמן בדיני ובהא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל אלא לאו ש"מ כדקא משנינן ש"מ:

מתני' היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי היא בחזקת דרוסת איש עד שתביא ראיה לדבריה:

ראוה מדברת עם אדם בשוק אמרו לה מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה היתה מעוברת אמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת מעוברת מנתין וממזר עד שתביא ראיה לדבריה:

גמ' אמר ר' יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר אפי' בבתה ור"א אומר אף לדברי המכשיר בה פוסל בבתה וקי"ל כרבי יוחנן דרביה דר"א הוא ועוד דקאי כאבא שאול דאיפסיקא הלכתא כוותיה בפרק י' יוחסין (דף עד.) דתנן אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי (צ"ל ואמרי' וכ"ה ברא"ש) ואמר רב מאי בדוקי שבודקין את אמו ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואע"ג דאיכא רוב פסולין אצלה ואמר רבא הלכה כאבא שאול:

ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא אומר אין מינאי אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד דהא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל אמר ליה אביי ובהא כי לא מודה מי מכשיר רבן גמליאל והא אמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא הלכה כרבן גמליאל ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה והכא רוב פסולין אצלה ולטעמיך תקשי לה היא גופה הלכה ואת לא תעביד עובדא אלא הא לכתחלה והא דיעבד והכא נמי כדיעבד דמי דהא ארוס וארוסתו נינהו:

רבנו ניסים (הר"ן)

אלמנ' בת כהן:

היו גובין לבתולה: בת כהן כשנשאת לכהן וכ"ש כשנשאת לישראל ואמרינן עלה בגמרא לא ב"ד של כהנים בלבד אמרו אלא אפילו משפחות מיוחסות שבישראל אם רצו לעשות כדרך שעושין הכהנים עושים. כלומר ואם בא אדם ונשא בתולה סתם מאותה משפחה חייב ליתן לה ארבע מאות:

רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת: מפרשין טעמא בגמ':

הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו: ולית לה כלל דמקח טעות לגמרי משמע כדאמרינן לעיל [דף יא א]:

גמ' חייב: לשלם:

פטור: מלשלם ומכל מקום משביעין ליה שבועת היסת שכן הוא כדבריו שאינו יודע שהוא חייב לו כך כתב רש"י ז"ל ודבר ברור הוא שאם לא כן בטלת תקנת שבועת היסת:

לימא רב הונא ורב יהודה דאמרי כר"ג: דקס"ד דטעמא דר"ג משום דאיהי ברי ואיהו שמא וברי עדיף:

ור"נ ור"י דאמרי כר' יהושע: דאמר לא מפיה אנו חיין משום דאמרינן אוקי ממונא בחזקת מאריה:

[אלא] דאמרינן אוקי אתתא אחזקתה: דמספקינן אשעת אירוסין אי בתולה הואי ונשתעבד לה מאתים או בעולה הואי והעמד אשה אחזקתה ובתולה נולדה והך שעה הוא דאיתניסא לאחר אירוסין ובאידך פלוגתא דבסמוך דהיא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את איכא למימר נמי אוקמה אחזקה שחזקת בנות ישראל שאינן מזנות:

אבל הכא מאי חזקה אית ליה: להאי תובע דנוקמיה אחזקה לגבות הלכך זיל בתר חזקה דממונא:

דאי לא תימא הכי: אלא דרב נחמן לא מתוקם כרבן גמליאל אלא כרבי יהושע:

קשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל הלכתא כר"נ בדיני: הלכך נקטינן דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור ומשביעין אותו שבועת היסת שאינו יודע וכדכתיבנא מיהו ה"מ בדיני אדם אבל בבא לצאת ידי שמים חייב לשלם דגרסינן בפרק הגוזל בתרא (דף קיח א) אמר רבי יוחנן מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב בבא לצאת ידי שמים ובדיני אדם נמי דאמרינן פטור דוקא באומר איני יודע אם הלויתני אבל אמר יודע אני שהלויתני ואיני יודע אם פרעתיך אפילו בדיני אדם חייב כיון שהוא מודה שנתחייב ומסופק אם נפטר ממנו והכי איתא התם בפרק הגוזל:

מתני' היא אומרת מוכת עץ אני: ויש לי מאתים לר"מ או מאה לרבנן כדאיפליגו לעיל [דף יא א] במוכת עץ:

והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את: קודם שארסתיך ואין לך כלום דכנסה בחזקה בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום כדאסיקנא לעיל [שם ע"ב]:

ראוה מדברת כו': שראו שנסתרה עם אחר ונקט מדברת לישנא מעליא כאורחיה דקרא דכתיב [משלי ל] אכלה ומחתה פיה דנקט תשמיש בלשון אכילה:

וכהן הוא: כלומר מיוחס הוא:

נאמנת: וכשרה לכהונה ולא מספקינן בנבעלה לפסול:

הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר: ופסולה לכהונה דכל שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה כדנפקא לן ביבמות [דף סח א] מכי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה:

היתה מעוברת כו': ונקט פלוגתא דמדברת להודיעך כחו דרבי יהושע דמשום יחוד בעלמא פסל לה לכהונה דמשום דמעלה עשו ביחוסי כהונה כדאיתא בגמרא ונקט פלוגתא דמעוברת להודיעך כחו דר"ג דאע"ג דודאי נבעלה אמר רבן גמליאל דמהימנא:

גמ' אפילו לדברי המכשיר בה פוסל בבתה: מפרשינן טעמא בגמרא משום דבשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות ויש לומר אשה זו בחזקת כשרות עומדת ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסלנה מספק אבל בתה לית לה חזקה דכשרות:

ואע"ג דרוב פסולין אצלה: שרוב העיר פוסלין העובר הבא מהם ומיהו אע"ג דמהימנא אפילו ברוב פסולין דוקא להכשיר הולד שאם היו מחמירין בו לא היה לו תקנה אבל אשה אין מתירין אותה לינשא אלא ברוב כשרין כדאמרינן בסמוך [דף יד א] ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין ולקמן בפירקין יתבאר אי בעינן תרי רובי כשרין או סגי בחד רובא:

גרסי' בגמרא [דף יג א] אמר שמואל י' כהנים עומדין ופירש אחד ובעל כלומר ואין אנו יודעים מי הוא הולד שתוקי כלומר שאע"פ שכשר הוא ליוחסין ואם נקבה היא תנשא לכהונה ואם זכר הוא בתו ואלמנתו כשרות לכהונה שהרי ברור לנו שמכהן כשר בא אעפ"כ הוי שתוקי לענין שמשתקין אותו מדין כהונה כלומר שלא יעבוד עבודה ולא יאכל תרומה ומוכחין לה מדכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו מיוחס אחריו כלומר שאנו יודעין מי אביו מיהו אמרינן ביבמות בפרק נושאין (דף ק ב) דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכי גזור רבנן בזנות בנשואין לא גזור כגון שתי ולדות כהנים שנתערבו זה בזה כגון אשת כהן שמת בעלה ולא שהתה שלשה חדשים ונשאת לכהן וילדה בן והוא ספק אם מראשון אם מאחרון:

ההוא ארוס וארוסתו כו' אין מינאי: אמת ממני הוא ולד זה:

ועוד הא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג: לאו למימרא דאפילו כי לא מודה ארוס אלא שמכחיש דאיהי מהימנא לרבן גמליאל דהא ה"ל ברי וברי ורבן גמליאל בברי וברי לא מכשיר אלא הכי קאמר ועוד דאפילו ליתיה קמן הא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג:

ובהא כי לא מודה כו': דקא אמרת ועוד: ארוסה הכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס:

הא לכתחלה: אם בא כהן לימלך עם ב"ד לא שרינן ליה לכונסה אלא א"כ היו רוב כשרים אצלה:

דיעבד: אם נשאה כהן לא מפקינן לה מיניה:

והא נמי כדיעבד דמי: שנתעברה ואתה בא לפסול העובר ולאוסרה על הארוס אם אין אתה מאמינה הרי אתה מוציאה מבעלה כ"כ רש"י ז"ל וא"ת למאי תהוי כדיעבד אי לגבי עובר לכתחלה הוא דומיא דפנויה ואי לגבי אשה דיעבד ממש הוא י"ל דה"ק כיון שאילו אתה פוסל העובר משום ספק ממזר אף הוא לבו נוקפו ופורש ממנה ואפילו לגבי ולד נמי כדיעבד דמי וכך מטין דברי הרי"ף ז"ל אי נמי דכיון דאילו פוסלין [עובר לגמרי פסלינן] ליה ואפילו מלבא בקהל לגבי עובר נמי כדיעבד דמי אבל לגבי אשה כיון שאינה נפסלת אלא לכהונה לכתחלה הוא והראב"ד ז"ל פי' דלגבי אשה נמי כדיעבד דמי משום דארוסה לאו דיעבד

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט