רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף עא עמוד ב

הלכות רב אלפס

מעזיבה חיזוקי תקרה היא וחיזוקי תקרה תחתון בעי לחיזוקי ור' יוסי סבר מעזיבה אשוויי גומות היא ואשוויי גומות עליון בעי לאשוויי:

הנהו בי תרי דהוו דיירי חד עילאי וחד תתאי כי משי ידיה עליון מיא אזלי ומזקי לתחתון מי מתקן ר' חייא בר אבא אמר עליון מתקן ר' אלעאי ור' חייא בר יוסף אמרי תחתון מתקן מאן דאמר עליון מתקן קסבר על המזיק להרחיק את עצמו ומ"ד תחתון מתקן קסבר על הניזק להרחיק את עצמו וקא מיפלגי בפלוגתא דר' יוסי ורבנן דניזקין דתנן מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה בחרוב ובשקמה חמשים אמה בין מלמעלה בין מן הצד אם הבור קדם קוצץ ונותן דמים ואם האילן קדם לא יקוץ ספק זה קדם או זה קדם לא יקוץ רבי יוסי אומר אע"פ שהבור קדם לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו אלמא רבי יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו ורבנן סברי על המזיק להרחיק את עצמו:

אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי הלכך הלכתא כרבי חייא בר יוסף דאמר תחתון מתקן דקאי כרבי יוסי דהלכתא כותיה ואע"ג דאמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן מודה ר' יוסי בגיריה דידיה הני מיא לאו גיריה דידיה נינהו דמיא תיימי ופסקו והדר אזלי ושמעינן מינה דהיכא דליכא מעזיבה דתיימי בה מיא והדר אזל דגיריה דידיה נינהו ועליון מתקן (ד"ת מ"ז) (כרבי יוסי דאמר תחתון נותן את התקרה ועליון נותן את המעזיבה):

מתני' הבית והעלייה של שנים שנפלו אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העלייה בונה את הבית ויושב בתוכו עד שיתן לו יציאותיו רבי יהודה אומר אף זה הדר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר אבל בעל העלייה בונה את הבית ואת העלייה ומקרה את העלייה ויושב בבית עד שיתן לו את יציאותיו:

גמ' אשמעינן בקמייתא שכירות וקא משמע לן בהא קנין:

אמר רב אחא (ושם איתא בר אדא משמיה דעולא) בריה דרבא משמיה דעולא תחתון שבא לשנות בגויל שומעין לו בגזית אין שומעין לו בכפיסי' שומעין לו בלבני'

נימוקי יוסף

לבדו דר. ובעה"ב יצא מביתו על כרחו ופסק הרי"ף ז"ל דשניהם דרים:

דרך פתחים. דרך פתח הבית כבעה"ב:

דרך (עלייה). דרך גגו לעלות מבחוץ דרך סולם קבוע לכניסת פתח העלייה ליכנס לעלייה הנפחתה ומשם ירד לביתו בסולם:

עלייה וירידה וכו'. אם קבלתי עלי לעלות דרך סולם וליכנס לפתח ולדור למעל' טורח עלייה וירידה לא קבלתי עלי:

אמר המחבר ונראה לי דמדנקט תלמודא בלשון אם תמצא לומר עלייה וירידה לא קבילית עלי שכן הדין וכן נראה דכיון שהמשכיר מעכב הדבר די לו צער לשוכר שלא יוכל לדור לבדו ע"כ:

שתי עליות וכו'. והוא שכר את העליונה:

פשיטא וכו'. דכל שכן דהא עדיפא ליה:

איפחת תחתונה. והוא שכר התחתונה וא"ת אי אמר ליה עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך פשיטא שידור בבית ואי א"ל עלייה זו שתחת עלייה זו אני משכיר לך פשיטא שידור בעלייה יש לומר דמיירי דא"ל עלייה שעל גבי בית זה ואפילו הכי מספקא ליה משום דגם העלייה העליונה בכלל בית זה וכל מה ששייר לעצמו קרא בית וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות שכירות שהרי זה ספק אם ידור בעליונה או בבית לכתחלה לא ידור ואם דר אין מוציא אותו משם:

קנים וסנאין. לעשות תקרה כמין מחצלת:

סותני. שם חכם תלמידו של ר"ל:

לוחאים. מנסרים של ארז שקורים פלנק"ש בלע"ז:

חזוקי תקרה. שמאחר שהוא טח בטיט אין הנסרים נדין ממקומן וקי"ל כרבנן דהכא דכיון דבשוכר ומשכיר איירי מתני' החזוק תועלת בעל הבית הוא שהוא התחתון הלכך עליו לתקן התקרה עם המעזיבה:

בי תרי. בית של זה ועלייה של זה ולא בשוכר ומשכיר מיירי:

ויוסף הורד. ר' חייא בר יוסף אמר תחתון [האי הורד מתרגמינן איתחת]:

בפלוגתא דהתם בנזקין פ' לא יחפור (דף כה:) גבי אילן ובור דרבנן אמרי התם שבעל האילן מרחיק האילן מן הבור כדי שלא יזיק כותלי הבור ואם הבור קודם יקוץ ורבי יוסי אומר לא יקוץ שזה נוטע בתוך שלו וזה חופר בתוך שלו שאין המזיק צריך להרחיק את עצמו שהניזק הוא שצריך להרחיק את עצמו ואמרינן התם אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי הלכך הלכתא כרבי חייא בר יוסף דאמר תחתון מתקן דקאי כרבי יוסי דהלכתא כוותיה איני והא [אמר רב יוסף כי הוינן בי רב כהנא הוה אמרינן מודה [ר"י] בגירי דידיה הני מיא דפסקי והדר נפלי] וכו'. אדר' חייא בר יוסף פריך דאמר על התחתון לתקן ואוקימנא כרבי יוסי והא מודה רבי יוסי בגיריה דיליה אע"ג דאמר על הניזק להרחיק את עצמו הני מילי היכא דלאו אדם עצמו מזיק כגון בור ואילן שבשעת נטיעתו אינו מזיקו אבל השרשים גדלים ומתפשטין מאיליהן לאחר זמן אבל היכא דאדם עצמו מזיקו וזורק בו חציו כי הכא ששופך את המים על ראשו מודה הוא דהא לאו גרמא בנזקין הוא אלא מזיק ממש הוא ואדם מועד לעולם בין ער בין ישן בין שוגג בין מזיד:

[דפסקי והדר נפלי]. כלומר לא היתה מקום רחיצתו של ידיו של עליון על מקום נזקי התחתון אלא במקום אחר ומשם הן נמשכין והולכין עד שנופלין במקום שמזיקין הלכך לאו גיריה נינהו ושמעינן מינה דהיכא דליכא מעזיבה דגיריה נינהו עליון מתקן כרבי יוסי דאמר התחתון נותן את התקרה והעליון המעזיבה אבל בשוכר ומשכיר במתני' לית הלכתא כותיה וכדאמרן:

מתני' של שנים. בית של זה ועלייה של זה שחלקו כך בנחלת אביהם:

לבעל הבית לבנות. עד התקרה התחתונה ובעל העלייה יבנה החומה מן התקרה ולמעלה ותקרה העליונה של גג:

הרי בעל העליונה בונה וכו'. וא"ת ולמה הוא צריך לבנות הבית יכפוהו לבעל הבית לבנות דבשלמא רישא איהו לא שעבד נפשיה כיון שאמר זו אלא דשעבדיה לבית אלא סיפא יכפוהו לבנות כבר זה הקשו בירושל' [דמכילתין הלכה ד] דאמרינן התם שמענו שאין כופין כלומר ממתני' שמעינן הכי דקתני והוא אינו רוצה לבנות אלמא אין כופין [והא תני ר' חייא כופין ומתרצינן] בשאינו כלומר שהלך למדינת הים דבכי ה"ג אי אפשר לכפותו שאין ב"ד יורדין לנכסיו שלא בפניו ומ"מ שמעינן מינה דכל שישנו כופין אותו לבנות וכן דעת הרמב"ן ז"ל אבל הרשב"א ז"ל כתב דהתם בירושלמי סברי לה כרב אחא שר הבירה (בכתובות דף פח.) דאית ליה שאין נפרעין מן האדם שלא בפניו ואפילו מן התקנה כדמוכח בפ' הכותב אבל אנן דסבירא לן כרב נחמן דאמר התם דנפרעין מן התקנה כדי שלא יהא [כל אחד] ואחד נוטל ממונו של חבירו והולך למדינת הים אי איתא דבישנו כופין אותו אפילו בשאינו נמי כופין אלא דסברא דגמרא דילן הוא שאין כופין אותו כלל שאין לבעל העלייה שעבוד אלא על הבית אבל לא על בעל הבית שישתעבדו לו נכסיו כדי שנכוף אותו לבנות בעל כרחו וכתב הרנב"ר ז"ל שאין דעת הרא"ה ז"ל ג"כ:

אף זה. שדר אם כן בעל עלייה זו כשהוא חוזר מעותיו לזה שהוא דר בתוך שלו ואי נמי זה לא חסר דהא בלאו הכי הא לא בני לה איהו זה מיהא מהני שאילולי בית זה אין לו מקום לדור שם וסבר זה נהנה וזה אינו חסר חייב וצריך להעלות לו שכר ואי לא מיחזי כרבית:

אלא בונה ויושב בבית דהוה ליה זה לא נהנה וזה אינו חסר הוא לא נהנה שהרי עלייתו מוכנת לדור לו וזה לא חסר דבלאו הכי לא חזיא ליה דהא לא בני לה וא"ת ואמאי אינו חסר והרי משחיר לו כותליו בעשן כשדר שם וכל שזה חסר אע"פ שזה אינו נהנה כתב רב אלפסי ז"ל בפרק כיצד הרגל שהוא חייב לפי' כתב הרשב"א ז"ל דמהא שמעינן דכל שזה אינו נהנה אע"ג דאידך חסר פטור שאינו אלא כמונעו ליכנס לביתו שהוא פטור והביא עוד ראיה מדתנן בפ' המקבל (דף קד.) המקבל שדה מחבירו ומשזכה בה הובירה חייב ואמרינן טעמא משום דדרשינן לשון הדיוט שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא משמע דהא לאו הכי פטור וכן דעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל וכן כתב הרנב"ר ז"ל:

גמ' תחתון שבא לשנות. בבנין החומה שעליו מן היסוד עד התקרה:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט