רי"ף על הש"ס/מגילה/דף ב עמוד ב

הלכות רב אלפס

ואמר רבי יהושע בן לוי: כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר, ואף על גב דאתו מעלמא. וכרך שהיה מוקף בימי יהושע, אף על פי שאין לו עכשיו קורין בחמשה עשר, דתניא, ר' אליעזר אומר: "אשר לא חומה", אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן.

(מגילה ג, א) "משפחה ומשפחה" למה לי? אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלין מעבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה. תניא נמי הכי: כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדן כולן מבטלין מעבודתם ובאין לשמוע מקרא מגילה, מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה. (מגילה ג, ב) אמר רבא: פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף, מדר' יוסי בר חנינא. תלמוד תורה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף, מדסמכו של בית רבי. תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף, מדתניא: מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. עבודה ומת מצוה מת מצוה עדיף, מ"ולאחותו". מת מצוה ומקרי מגילה מאי? בתר דבעיא הדר פשטה, מת מצוה עדיף, דאמר מר: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה.

(מגילה ד, א) אמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס. ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר: "אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי". ואמר רבי יהושע בן לוי: פורים שחל להיות בשבת, פירוש: [נ"ב: גירסת אלפס ישן: יום י"ד לעיירות או] יום חמשה עשר לבני כרכים שחל להיות בשבת, שואלין ודורשין בעניינו של יום, דתניא: משה תקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. אבל מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא? אמר רבה: הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים, והינו טעמא דלולב והינו טעמא דשופר.

גרסינן במסכת סוכה (סוכה מג, א): מפני מה אין לולב דוחה את השבת ביום טוב ראשון? והלא מצוה מן התורה ואפילו בגבולין. ואוקימנא משום דלא ידעינן בקבועא דירחא ומספיקא לא דחינן שבת, והיינו טעמא דשופר

רבנו ניסים (הר"ן)

ואמר ריב"ל כרך שאין בו י' בטלנין נידון ככפר. פירשתיה למעלה:

אשר לו חומה: אשר לא כתיב באלף וקרי בוי"ו במסורת ללמד אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן הרי הוא כבתי ערי חומה:

ישראל במעמדן: עומדין היו על קרבנות צבור בשעת הקרבתן כדאיתא במסכת תענית שמבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה אע"פ שיש שהות ביום לעבוד עבודה ואח"כ לקרות אפ"ה מבטלין מעבודתו כדי לשמוע מגילה בצבור ומיהו דוקא בשיכולים אח"כ להשלים העבודה הא לאו הכי ודאי אין מבטלין העבודה דאורייתא משום מגילה דרבנן:

מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין תלמוד תורה: משום דבגמ' מסקינן דעבודה חמירא מתלמוד תורה דיחיד כלומר שאין ת"ת של כל ישראל:

אמר רבא פשיטא לי עבודה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדר' יוסי בר חנינא: דאמר לעיל דמשפחות כהונה מתבטלין מעבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה:

תלמוד תורה ומקרא מגילה מקרא מגילה עדיף מדסמכו של בית רבי: שמבטלין תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה:

ת"ת ומת מצוה מת מצוה עדיף: מדתניא מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסת כלה. ולאו דוקא מת מצוה אלא אפילו שאר מתים נמי וכדתניא בהדיא בברייתא דמבטלין ת"ת להוצאת המת וסתמא משמע אכולהו מתים אלא משום דאיירי הכא [בעבודת] מצוה דוקא נקט נמי בהא מת מצוה (במת) ואי נמי י"ל דברייתא רשות קתני דאי בעי מבטל וכיון דלשאר מתים רשות לגבי מת מצוה חובה:

עבודה ומת מצוה מת מצוה עדיף מולאחותו: פי' דכתיב גבי נזיר לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו לא יטמא להם [במותם] וקרא יתירא הוא דהא לעיל מיניה כתיב על כל נפשות מת לא יבא הלכך אידך קרא דכתיב לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו כוליה קרא יתירה הוא וכל חד וחד מלאביו ולאמו לאחיו ולאחותו מדרשי בנזיר ובספרי ומולאחותו דרשינן התם הכי הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא פי' משום דמצוה להטמא לקרובי' מדכתיב לה יטמא אמרת לא יטמא פירוש משום דלא אתי עשה דטומאת קרובים דקיל דלא הוי אלא עשה גרידא ודחי עשה דפסח ומילה דחמיר דהוי עשה שיש בו כרת יכול כשם שאינו מטמא לקרובים כך לא יטמא למת מצוה כלומר לדחות פסח ומילה תלמוד לומר ולאחותו דהוא קרא יתירא ודרשינן מיניה דלאחותו הוא דאינו מטמא כשאינה מת מצוה כגון שיש לו אחים שאינן נזירין דרמיא עליהו אבל מטמא הוא למת מצוה שאין לו קוברין אלמא מת מצוה עדיף מעבודה דהא מדחי פסח מקמיה:

מת מצוה ומקרא מגילה הי מינייהו עדיף: ופשטינן דמת מצוה עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה פי' באיסורא דרבנן ומאי לא תעשה לא תסור:

נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס: ועיקר הפי' דאף הן היו בסכנה והכי איתא בירושלמי וכן אמרו [בפסחים דף קח ב] לענין ד' כוסות ולענין נר חנוכה [שבת דף כג א] ואיכא מ"ד דכיון שהן חייבות מוציאות את הזכרים ידי חובתן שכל המחויב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן וה"נ משמע בשמעתא קמייתא דערכין [דף ג א] דאמרינן הכל חייבין לקרות את המגילה לאיתויי מאי לאיתויי נשים ומשמע שדינם כשאר החייבין להוציא רבים ידי חובתן וכן דעת רש"י ז"ל שם אבל בשם ה"ג כתבו שהן חייבות לשמוע את המגילה אבל אין חייבות בקריאתה ולפיכך אין מוציאות הרבים ידי חובתן והביא ראיה מדתניא בתוספתא דמכילתא הכל חייבין בקריאת מגילה וכו' נשים ועבדים וקטנים פטורין ממקרא מגילה ופירש בו שהן פטורות מהמקרא אבל חייבות בשמיעה וכדגרסי' בירושל' ריב"ל מכניף בניו ובני ביתו וקרי ליה קמיהון ואין זה מחוור אלא שראוי לחוש לדבריו להחמיר:

חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי: בהאי מזמור כתוב למנצח על אילת השחר ודרשוהו רבותינו ז"ל על אסתר המלכה וכתב ר"ת ז"ל שעיקר קריאתה ביום ולפיכך נוהגין לחזור ולומר זמן ביום אע"פ שאמרוה בלילה שעיקר פרסום הנס ביום הוא וה"נ משמע במתני' דאידך פרקין [דף כ ב] דתנן כל היום כשר לקריאת המגלה ותנן נמי [דף כ א] אין קורין את המגילה ולא מזין ולא מוהלין ולא טובלין אלא ביום ופרשי' בגמרא מנ"ל דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים בימים אין בלילות לא ואע"ג דאמרי' עלה לימא תיהוי תיובתא דריב"ל ומפרקי' כי קתני אדיום אפ"ה כיון ששנה עמהם מקרא מגילה ולא שנאה עם אותן שמצותן בלילה משמע דעיקר מצותה ביום היא אבל הרמב"ם ז"ל כתב בספ"ג מהלכות מגילה שביום אינו חוזר ומברך שהחיינו:

פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בענינו של יום: כתב הרב אלפסי ז"ל יום ט"ו לבני כרכים שחל להיות בשבת וכתב כן משום דארביסר לא מקלע לן בשבת אלא חמיסר ולענין מקרא מגילה ודאי מקדימין בע"ש כדתנן במתני' בריש פירקין וקאמר ריב"ל דכיון שהוא יום פורים שואלין ודורשין בענינו של יום כלומר בענינו של נס ודרשה של מגילה דאילו מגילה גופה כבר קראו אותה מע"ש דבשבת לא קרינן לה משום גזירה דרבה:

משה תקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח וכו': כלומר ששואלין ומפרשין הלכותיהן והא דאמרינן בעלמא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום ההוא ענינא אחרינא הוא דלאו למימר דמחייבין מהאי זימנא לדרוש בהלכות פסח אלא לומר שהשואל בהם בבית המדרש באותו זמן מיקרי שואל כענין דקי"ל בשני תלמידים שואלין שאם אחד שואל כענין ואחד שלא כענין שנזקקין תחלה לשואל כענין:

אבל מקרא מגילה בשבת לא קרינן מ"ט אמר רבה הכל חייבין בקריאת מגילה ואין הכל בקיאין בקריאת מגילה גזירה שמא יטלנה בידו ויעבירנה ד"א ברה"ר והיינו טעמא וכו': פי' משום דלולב בזמן הזה דחשבי' נפשין בדלא ידעינן בקבועא דירחא חשיב לן כספקא ומש"ה דיניה כמגילה דרבנן שראוי לדחותו משום גזירה אבל בזמן שבהמ"ק קיים לא מדחי לולב ביום ראשון בשבת משום הך גזירה וכדאיתא פ' לולב וערבה [דף מג. ע"ש בתוס' ד"ה אינהו] ומיהו שופר לעולם נדחה מפני השבת ולא היו תוקעין אלא במקדש לפי שברוב השנים לא היו יודעין בשחרית שהיא שעת תקיעת שופר בקיבועו של חדש זה שהוא חג שהחדש מתכסה בו ורוב השנים לא היו באים העדים בשחרית דמש"ה [ר"ה דף ל ב] תמיד של שחר היה קרב כהלכתו כלומר שאפי' באו עדים בשחרית היו אומרים שיר של חול כהלכתו ברוב השנים ולפיכך אמרו שבמדינה לא היו תוקעין שאם נתיר להם לתקוע כשבאו עדים בשחרית לשנה הבאה גם כן יתקעו אע"פ שעדיין לא באו עדים יאמרו אשתקד מי לא תקעו עכשיו ג"כ נתקע כשם שאנו נוהגין בו קדש ולפיכך לא רצו להתיר אלא במקדש במקום זריזין:

וגרסי' במס' סוכה [דף מג א] מפני מה אין לולב דוחה את השבת ביו"ט הא' והלא מצותו מן התורה אפי' בגבולין ואוקימנא משום דלא ידעי' בקבועא דירחא ומספיקא לא דחינן שבת והיינו טעמא

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט