רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/דף ז עמוד א

הלכות רב אלפס

נחמן: אוכלי דבר אחר – ומאי ניהו? מקבלי צדקה של עכו"ם – פסולין לעדות. ולא אמרן, אלא בפרהסיא. אבל בצינעא – לא. ובפרהסיא נמי לא אמרן, אלא דהוה ליה לאיתזוני בצינעא, וקא מבזי נפשיה בפרהסיא. אבל לא הוה אפשר ליה לאיתזוניה בצינעא – לא, דחיותיה היא:

מתניתין (דף יא.): אין חולקין את החצר – עד שיהא בה ארבע אמות לזה, וארבע אמות לזה. ולא את השדה – עד שיהא בה תשעת קבין לזה, ותשעת קבין לזה. רבי יהודה אומר: תשעה חצאי קבין לזה, וכן לזה. ולא את הגנה – עד שיהא בה חצי קב לזה, וחצי קב לזה. ר' עקיבא אומר: בית רובע. ולא את הטרקלין, ולא את המורן, ולא את השובך, ולא את הטלית, ולא את המרחץ, ולא את בית הבד – עד שיהא בהן כדי לזה, ולזה. אימתי? בזמן שאין שניהן רוצין. אבל בזמן ששניהם רוצין, אפילו בפחות מיכן – יחלוקו. וכתבי הקדש, אע"פ ששניהם רוצין – לא יחלוקו:

גמרא: א"ר אסי: א"ר יוחנן: ד"א שאמרו – חוץ משל פתחים. תניא נמי הכי: אין חולקין את החצר עד שיהא בה שמונה אמות לזה, ושמונה אמות לזה. והא תנן: "ארבע אמות"? אלא לאו: ש"מ כדרבי אסי אמר רבי יוחנן. ש"מ. והני מילי – בשאין אחד מהן מכיר את חלקו, שכל אחד ואחד מהן יש לו רשות להשתמש בכולה, אבל אם כל אחד מהן מכיר את חלקו, ואינו יכול להשתמש בחלקו של חבירו – חולקין, ואע"פ שאין שם שמונה אמות לזה ושמונה אמות לזה. ממאי? מדאמרי' בריש פירקא (דף ג.): ואי היזק ראיה שמיה היזק, מאי איריא רצו, אפי' לא רצו נמי פלגי!? א"ר יוחנן: משנתנו בשאין בה דין חלוקה. ואי לית בה דין חלוקה, כי רצו מאי הוי? ליהדרו בהו!? ופריק: שקנו מידן ברוחות. רב אשי אמר: כגון שהלך זה בעצמו והחזיק, וזה בעצמו והחזיק. ש"מ: דמתני' דקתני רצו – בשאין כל א' מהם מכיר את חלקו, הילכך: כיון דקנו מידם ברוחות, אי נמי: אחזיק כל חד מינייהו במנתיה – איסתליק ליה רשות ממנתא דחבריה, ופלגי, ולא מצי לעכובי אהדדי, ואף על גב דלית בה דין חלוקה, דהא ליכא לכל חד מינייהו רשותא במנתא דחבריה:

אמר רב הונא: חצר – לפי פתחיה מתחלקת. ורב חסדא אמר: נותן לכל פתח ופתח ארבע אמות, והשאר חולקין בשוה. תניא כוותיה דרב חסדא: פתחים שבחצר – יש להן ארבע אמות לכל אחד ואחד. היה לזה פתח אחד, ולזה שני פתחים – זה שיש לו פתח אחד, נוטל ארבע אמות, וזה שיש לו שני פתחים, נוטל ח' אמות, והשאר יחלוקו בשוה. היה לו פתח א' רחב שמונה אמות – נוטל ח' אמות כנגד הפתח ברוחב ד' אמות בחצר. והני ד' אמות על ח' אמות דקאמר – ד' אמות על ח' אמות דוקא, ולא סגיא בבציר מארבע אמות. ואע"ג דאיכא עשר אמין באורכא, אי ליכא בפותיא ארבע אמות – לית בה דין חלוקה, דכיון דלית בה ד' אמות, לא חזיא לתשמישתא. אמר אמימר: האי חפירה דסופלי – יש לו ד"א לכל רוח. ולא אמרן, אלא דלא ייחד לה פיתחא. (דף יא:) אבל ייחד לה פיתחא – אין לו אלא ארבע אמות לפני פתחו בלבד. אמר רב הונא: אכסדרה – אין לה ד' אמות. טעמא מאי? משום פירוק משאות! הכא – אפשר דעייל לגואי, ומפריק. מותיב רב ששת: אחד שערי בתים, וא' שערי אכסדראות – יש להן ד"א! כי תניא ההיא: באכסדרה רומיתא, דלא אפשר למיעל לגואי ומפריק. תנו רבנן: בית שער אכסדרה