רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/דף ו עמוד א
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאהלכות רב אלפס
ותמחוי - קופה, ולשנותם לכל מה שירצו. ורשאין בני העיר להתנות על השערים, ועל המדות, ועל שכירות הפועלין, ולהסיע על קיצותן:
גרסי' בתחלת ערכין ( דף ו.) אמר רב נחמן: אמר רבה בר אבוה: אמר רב: "סלע זו לצדקה" - מותר לשנותה, בין לעצמו, בין לאחר, לא שנא אמר "עלי", ולא שנא אמר "זו". ות"ר: האומר "סלע זו לצדקה" - עד שלא באת ליד גבאי, מותר לשנותה. משבאת ליד גבאי, אסור לשנותה. וגרסינן התם נמי: [2]אמר רב: ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת - אסור לשנותה. סבר ר' חייא בר אבא למימר: לא שנא לדבר הרשות, לא שנא לדבר מצוה. א"ל ר' אמי: הכי אמר ר' יוחנן: לא שנו אלא לדבר הרשות. אבל לדבר מצוה - מותר לשנותה. וה"מ עד שלא נשתקע שם בעליה. אבל לאחר שנשתקע שם בעליה - אפילו לדבר הרשות, מותר לשנותה. (מכילתין דף ח:) אמר מר: אין עושין שררה על הצבור בפחות משנים. מנלן? אמר רב נחמן בר כהן: דאמר קרא (שמות כח ה): וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וגו'. שררה – הוא דלא עביד. הא הימוני – מהימן. מסייע ליה לר' חנינא, דאמר: מעשה היה, ומינה רבי שני אחים בקופה. מאי שררותא? אמר רב נחמן: אמר רבה בר אבוה: לפי שממשכנין על הצדקה, ואפילו בערב שבת. איני? והא כתיב (ירמיהו ל כ): וּפָקַדְתִּי עַל כָּל לוֹחֲצָיו, ואמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: אלו גבאי צדקה! לא קשיא! הא – דאמיד. והא – דלא אמיד. כי הא דרבא כפייה לרב נתן בר אמי, ואפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה. (דניאל יב ג) וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ – זה דיין שדן דין אמת לאמתו. וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד – אלו גבאי צדקה. במתניתין תנא: וְהַמַּשְׂכִּילִים יַזְהִירוּ כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ – זה דיין שדן דין אמת לאמתו, וגבאי צדקה. וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד – אלו מלמדי תינוקות, כגון רב שמואל בר שילת, דרב אשכחיה לרב שמואל בר שילת דהוה קאי בגינתיה, אמר ליה: שבקתה להימנותך? אמר ליה: הא תליסר שנין דלא חזיא לי, והשתא דעתאי עלוייהו. רבנן מאי? אמר רבינא (שופטים ה לא): וְאוֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ. ת"ר: גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה בשוק, אבל זה פורש לשער, וזה פורש לחנות, וגובין. מצא מעות בשוק – לא יתנם לתוך כיסו, אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיגיע לביתו, יטלם. כיוצא בו: היה נושה בחבירו מנה, ופרעו בשוק, לא יתנם לתוך כיסו, אלא נותן לתוך ארנקי של צדקה, ולכשיגיע לביתו, יטלם. תנו רבנן: גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק – פורטין לאחרים, ואין פורטין לעצמן. כיוצא בו: גבאי תמחוי שאין להן עניים לחלק – מוכרין לאחרים, ואין מוכרין לעצמן. תנו רבנן: מעות של צדקה אין מונין שנים שנים, אלא אחת אחת. אמר אביי: מריש לא הוה יתיב מר אציפי דבי
נימוקי יוסף
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)