רות רבה פתיחתא ד
ד. [ עריכה ]
ר' יהודה בר' סימון פתח (דברים לב, כ): "ויאמר אסתירה פני מהם" לבן מלך שיצא לשוק ומכה ואינו לוקה מבזה ואינו מתבזה והיה עולה אצל אביו במרוצה אמר לו אביו מה את סבור שבכבודך את מתכבד אין את מתכבד אלא בכבודי מה עשה אביו הפליג דעתו ממנו ולא היה בריה משגחת עליו כך בשעה שיצאו ישראל ממצרים נפלה אימתן על כל האומות שנאמר (שמות טו, יד): "שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען תפול עליהם אימתה ופחד" כיון שבאו לידי עברות ומעשים רעים אמר להם הקדוש ברוך הוא מה אתם סבורים שבכבודכם אתם מתכבדים אין אתם מתכבדים אלא בשביל כבודי מה עשה הקב"ה הפליג דעתו מהם קימעא ובאו עמלקים ונזדווגו להם לישראל שנאמר (שם יז, ח) "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" ועוד באו כנעניים ונזדווגו לישראל שנאמר (במדבר כא, א): "וישמע הכנעני" אמר הקדוש ברוך הוא אין בכם אמנה של ממש אין אתם מאמינין לדבריכם הפכפכין אתם שנאמר "כי דור תַּהְפֻּכֹת המה בנים לא אֵמֻן בם" אמן כתיב בשעה שהנביאים מברכין אותן לא פתח אחד מהם לומר אמן עד שאמרו ירמיה שנאמר (ירמיה נא, ה): "ואען ואמר אמן ה'" באותה שעה אמר הקב"ה הפכפכין אתם טרחנין הם סרבנין הם לכלותן אי אפשר להחזירן למצרים אי אפשר להחליפן באומה אחרת אי אפשר וכו':