רות רבה ד ט
ט. [ עריכה ]
ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים על כמה היה ממונה? אמר רבי אליעזר בר מרים: על ארבעים ושנים היה ממונה. מן הדא (ד"ה ב' ב') ויספר שלמה את כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל וגו' ויעש מהם שבעים אלף סבל וגו' דעבד כן יכיל קאים, וידע מה דהוא עבד. למי הנערה הזאת ולא הוה חכים לה? - אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נאים התחיל שואל עליה כל הנשים שוחחות ומלקטות וזו יושבת ומלקטת, כל הנשים מסלקות כליהם וזו משלשלת כליה, כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה, כל הנשים מלקטות בין העמרים וזו מלקטת מן ההפקר. ודכוותיה (שמואל א' י"ז) וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי ולא הוה חכים ליה? אתמול הוה משלח לאמר לישי (שם ט"ז) יעמד נא דוד לפני כי מצא חן בעיני ועכשיו הוא שואל עליו?! - אלא כיון שראה שאול את ראש הפלשתי בידו, התחיל שואל עליו: אם מפרץ הוא - מלך הוא. אם מזרח הוא - שופט הוא. והיה שם דואג האדומי באותה שעה, ואמר לו: אפילו הוא מפרץ, לא פסול הוא? לא פסול משפחה הוא? לא מרות המואביה הוא? אמר לו אבנר: ולא כבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית?! אמר לו: אם כן אדומי ולא אדומית, מצרי ולא מצרית, אנשים למה נתרחקו, לא על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים? היה להם לנשים להוציא לקראת נשים. נתעלמה הלכה מעיניו של אבנר לשעה. אמר לו שאול: הלכה שנתעלמה מעיניך, צא ושאל לשמואל ובית דינו. כיון שבא אצל שמואל בבית דינו, אמר לו: הדא מניין אית לך, לא מן דואג? דואג מיני הוא, ואינו יוצא בשלום מן העולם. להוציאך חלק אי אפשר, דכתיב (תהלים מ"ה) כל כבודה בת מלך פנימה. לאשה שלא להוציא, ולאיש להוציא. (דברים כ"ג) ואשר שכר עליך - לאיש ליתן שכר ולא לאשה. ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר: נערה מואביה היא, ואת אמרת מעשיה נאים ונעימים?! אלא רבתה רפתה לה.