רוטנברג על משלי ל טז

רוטנברג על משלי • פרק ל • פסוק 16

הטקסט המקראי

שאול ועצר רחם – ארץ לא שבעה מים ואש לא אמרה: "הון!".

הטקסט הפשוט

כמו[1] שאול ועצר רחם – הם[2] ארץ, אשר[3] לא שבעה מים, ואש, אשר[3] לא אמרה: "הון!".

[1] לפי השמטת יחס

[2] לפי השמטת היה (בינוני)

[3] לפי משפט ניתק לשם (תוספות (*נראה שהסוגר השמאלי הושמט בטעות)

הפירוש

השאול והעוצר של רחם אשה הם כמו ארץ, שלא שבעה מיים, ואש, שלא אמרה: "הון!", ר"ל שלא אמרה: "דיי!". כלומר, העוצר והשובע הם דבר והיפוכו, ואולם כשם שיש עוצר טוב ועוצר רע – ככה יש גם שובע טוב ושובע רע: אם היה עוצר בשאול, הבולעת מתים ללא גבול – היה זה עוצר טוב, משום שהיו מתים אז פחות בני אדם; ואילו אם היה עוצר ברחם הנשים – היה זה עוצר רע, משום שהיו נולדים אז פחות בני אדם. והוא הדין בשובע: אם היה שובע במיים – היה זה שובע טוב, משום שיבול האדמה היה גדול ביותר; ואילו אם היה שובע באש השריפה – היה זה שובע רע, משום שהיה נשרף אז רכוש גדול ביותר של בני האדם.