רוטנברג על משלי ל ז

הטקסט המקראי

שתים, שאלתי מאתך אֵל[1], תמנע ממני בטרם אמות: שוא וְדִבֻּר[1] כזב. הרחק ממני ראֵש (*נדצ"ל רֵאש); ועשר אל תתן לי, הטריפני לחם חקי – פן אשבע וכחשתי ואמרתי: "מי ה'?!"; ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי".

[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא "אַל.. וּדְבַר".

הטקסט הפשוט

אֱמוֹר[2]: שני דברים[3], שאלתי מאתך אֵל, תמנע ממני בטרם אמות: התהללות[4] שוא וְדִבֻּר כזב. הרחק ממני ראש; וגם[5] עשר אל תתן לי, הטריפני רק[5] את[6] לחם חקי – פן אשבע וכחשתי ואמרתי: "אין[7] ה'"; ופן אורש וגנבתי לבבות[8] ותפשתי שם אלהי.

[2] לפי השמטת אמירה

[3] לפי סתמיות בלשון נקבה

[4] לפי השמטת נסמך

[5] לפי השמטת חיבור

[6] לפי השמטת יחס

[7] לפי תשובה נרמזת

[8] לפי השמטת פעול

הפירוש

אמור לה'[8א], שאתה שואל[9] מאיתו, כי כל זמן שאתה חי[10] הוא ימנע ממך שני דברים, והם: התפארות שוא של עשיר ודיבור כזב של עני, כדי לעורר בלב הבריות רחמים עליו. אמור לה', שאתה מבקש ממנו, כי ירחיק ממך עוני, וכי גם עושר לא יתן לך, ויאכילך רק את לחם חוקך, ר"ל את הלחם הדרוש לך לקיומך[11]. עושר לא יתן לך[12], הואיל ואם תהא שבע ולא תצטרך לעבוד לפרנסת ביתך, אתה עלול לכחש לאל[13] ולומר, כי אין ה', וכי את העושר עשית לך בחכמתך; וגם עוני ירחיק ממך[12], הואיל ואם תיוורש, אתה עלול לגנוב את לב הבריות[14] ולתפוש את שם אלהיך, ר"ל להקדיש את מרבית זמנך[15] (*נראה שהציון בטעות) והתעניינותך[15] לעבודת אלהיך, מתוך תקווה, שבזכות זו ירחמוך הבריות. כלומר, אחרי העצה הראשונה, שיעץ אגורבן לשומע נאום הגבר שלו, כי ביראת ה' יילך בשביל הזהב ולא יוסיף כלום על אימרת ה', הוא משמיע באוזניו עצה נוספת, כי גם בעניין הרכוש יילך בשביל הזהב ויבקש מה', כי ימנע ממנו גם עושר וגם עוני, ויאכילנו רק את הלחם, הדרוש לו לקיומו; וזאת משום שגם העושר וגם העוני אינם רצויים לבן אדם.

[8א] אשר למלה "אֵל" במלים "שאלתי מאתך אֵל" כשם פנייה אליו, השוה "קראתיך כי תענני אל", תהלים יז6; ועוד הרבה.

[9] הזמן של "שאלתי" הוא עבר נמשך(ראה הע' 8 ליב12), והוראת "שאלתי" שלפנינו היא: אני שואל.

[10] "בטרם אמות" כל זמן שאני חי.

[11] השוה "ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה", להלן לא15.

[12] לפי הכלל ראשון ואחרוןמחבר הכתוב שלפנינו מנמק תחילה את המלים שלו הקודמות: "הרחק ממני רֵאש".

[13] השוה "וכחשתי לאל ממעל", איוב לא28.

[14] השוה "מה עשית ותגנב את לבבי", בראשית לא27 (*צ"ל לא26).

[15] יש שהפועל "תפש" מורה על הקדשת התופש את מרבית זמנו למושא הישיר של פועל זה ועל התעניינותו הרבה באותו מושא ישיר. אמנם לא מצאתי הוראה זו לא בפירושים ולא במילונים, אך בעיניי היא ההוראה הנכונה של פועל זה במקראות כגון "אבי כל תפש כנור ועוגב", בראשית ד21; "תפשי המלחמה היצאים לצבא", במדבר לא27; "ותפשי התורה לא ידעוני", ירמיה ב8; ועוד.

[16] השוה "ואברכה שמך לעולם ועד", תהלים קמה1.