רוטנברג על משלי ל ד

הטקסט המקראי

מי עלה שמים וְיָרַד[1]? מי אסף רוח בחפניו? מי צרר מים בְּשִמְלָה[2]? מי הקים כלאפסי ארץ? מה שמו ומה שם בנו? – כי תדע!

[1] זהו הניקוד שבס' משלי שבידנו (*לפנינו הניקוד "וַיֵּרַד"), אך ייתכן שמחבר הכתוב התכוון לניקוד "וַיֵרֵד" בו"ו ההיפוך.

[2] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא: "בַּשִּׂמְלָה".

הטקסט הפשוט

מי עלה ל[3]שמים וירד? מי אסף רוח בחפניו? מי צרר מים בְּּשִׂמְלָה? מי הקים את[3] כלאפסי ה[4]ארץ? מה שמו ומה שם בנו? – אמור[5], כי[6] תדע.

[3] לפי השמטת יחס

[4] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[5] לפי השמטת אמירה

[6] ראה הע' 8.

הפירוש

מי עלה לשמיים וירד משם? מי אסף רוח בכפות ידיו[7]? מי ארז מים בשמלה? מי הקים את כלקצות הארץ? – אמור, אם[8] אתה יודע. אמור, מה שמו של אותו אדם ומה שם בנו – כדי שתוכל למצוא אותו ולבקש ממנו, כי יסביר לנו את מעשיו של אלהים. כלומר, בהתחלת נאום הגבר שלו אמר אגורבן, במשפטו הקודם, כי נבצר ממנו להבין את מעשיו של אלהים, ומשום כך גם לא ינסה להסביר מעשי אלהים אלה בנאום הגבר שלו. והוא עובר להסביר , במשפטו זה, מדוע נבצר ממנו להבין את מעשי אלהים, והוא אומר: כדי להבין את מעשי אלהים, הרי נחוץ לעלות לשם כך השמיימה, וכדי להסביר אותם לשומעי נאומו הרי נחוץ לרדת שוב ארצה – והאם יש בעולם אדם, שהצליח לעלות לשמיים ולרדת שוב ארצה?! אין אדם כזה, שהרי לשם העלייה לשמיים נחוץ להקים בניין גבוה מאד – והאם יש בעולם אדם, שהצליח להקים בניין כזה?! ברור, שאין אדם כזה, מאחר שאין חומר שניתן להקים ממנו בניין כזה. שמא תאמר, כי ניתן להקים בניין כדה מן הרוח, ר"ל מן האוויר – הרי הרוח אין בו ממש, ואמנם אין בעולם אדם, שהצליח לפחות לאסוף כמות קטנה של האוויר בכפות שתי ידיו; שמא תאמר, כי ניתן להקים בניין כזה מן המיים, שיש בהם ממש – הרי המיים הם חומר, שאין חלקיו דבוקים זה לזה, ואמנם אין בעולם אדם, שהצליח לפחות לארוז כמות קטנה של מיים בשמלה; ושמא תאמר, כי ניתן להקים בניין כזה מאדמה, שגם יש בה ממש, וגם דבוקים חלקיה זה בזה – הרי לשם הקמת בניין כל כך גבוה נחוץ להקים זה על גבי זה את כלחלקי הארץ מן הקצה האחד שלה עד לקצה השני שלה, ואמנם אין בעולם אדם, שהצליח להקים זה על גבי זה את כלחלקיה של הארץ מן הקצה האחד שלה עד לקצה השני. אם אין דבריי אלה נכונים, וקיים בארץ אדם שהצליח להקים בניין גבוה כזה, ואתה, השומע את נאום הגבר שלי, יודע עליו – הגד נא לי, מה שמו ומה שם בנו[9], כדי שאוכל למצוא אותו ולבקש ממנו, כי יסביר לי את מעשיו של אלהים. והיות שאין אדם כזה, ואני, אגורבן, אינני מבין את מעשי אלהים – גם לא אנסה להסביר לכם השומעים את מעשיו, ובנאום הגבר שלי אדבר רק על מעשים הנעשים על פני ארצנו, ושאותם ביכולתנו להבין.

[7] "בחפניו" – בכפות ידיו. השם "חֹפֶן" במשמע זה מצוי בתוה"מ. השוה "והחזיקו ידיו של משה מלא חפן שלו", שמות רבה יא.

[8] "כי תדע" – אם תדע. השוה "כי תמצא איש – לא תברכנו", מ"ב ד29.

[9] א"ש הרטום מעיר כאן: "עד היום נפוץ בין הערבים המנהג לקרוא לאב על שם בנו בכורו: אבי פלוני".