רוטנברג על משלי ל ב

הטקסט המקראי

לָאִיתִי[1] אֵל[1], לָאִיתִי[1] אֵל[1], וַאֲכַל[1] – כי בער אנכי מאיש ולא-בינת[2] אדם לי; ולא למדתי חכמה, ודעת קדשים אדע.

[1] בס' משלי שבידנו צירוף האותיות לתיבות וניקודן של תיבות אלה הם: "לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָּל (*לפנינו הכ"ף אינה דגושה)".

[2] גם בס' משלי שבידנו מצוי מקף בין "ולא" ובין "בינת"; אך אני שמתי מקף בין אותן שתי התיבות מטעם אחר, שאני מביאו בהע' 14.

הטקסט הפשוט

לָאִיתִי לדעת[3] אֵל, לאיתי לדעת[3] אֵל – ואכלה[4] – כי בער אנכי מאיש ובינה לקויה של[5] אדם לי, ולא למדתי חכמה, אשר[6] דעת אלהים[7] קדשים אדע.

[3] ראה הע' 9.

[4] ראה הערה 12.

[5] לפי צירוף שלילה(ראה גם הע' 14).

[6] הו"ו של "ודעת" היא ו"ו הזיקה(ראה הע' 7 (*אולי 4) לטו16).

[7] לפי השמטת מוגדר

הפירוש

לא הצלחתי בבקשי[9] להכיר[10] את אֵל פעמים מספר[11], והפסקתי[12] ביקוש זה – משום שאני בער יותר מאיש מכובד[13], ובינתי היא בינה לקויה[14] של אדם פשוט[13], וגם לא למדת חכמה בשיעור[15] שאדע, ר"ל שאבין את דעת אלהים קדושים[17]. כלומר, את נאום הגבר[18] שלו אגורבן פותח בהצהרה, כי לא ינסה להסביר בו את מעשיו של אלהים. אמנם הוא טרח הרבה כדי להבין מעשים אלה, אלא שהוא נלאה בטירחתו זו ולא הצליח בה, הואיל ואינו אלא אדם פשוט, שבינה לקויה לו ואפילו חכמתו של איש מכובד אין לו[17]. משום כך הפסיק את טירחתו להבין את מעשיו של אלוה, ובנאום הגבר שלו הוא ידבר על דברים אחרים.

[9] הוראת הפועל "לָאָה" היא: ביקש לעשות משהו ולא הצליח. השוה "וילאו למצא הדלת (*בפסוק: הפתח)", בראשית יט11, שהפירוש הוא שם: הם ביקשו למצוא את הדלת ולא הצליחו למצוא אותה. וגם כשאין אחרי הפועל "לאה" מילה, המודיעה מה שביקש לעשות האדם שלָאָה, עלינו להבין זאת מעצמנו מתוכן המשפט – שהרי גם בלשון חז"ל, ששכיחות ההשמטות קטנה בה בהרבה מזו שבשפת המקרא, ברור לנו, למשל, כי את המלה "יגעתי" ב"יגעתי ולא מצאתי אל תאמן", מגילה ו ע"ב, עלינו להבין, כאילו היתה צורתה: "יגעתי למצוא". ואמנם את המלים "לאיתי אל.. קדושים אדע" עלינו להבין, כאילו היתה צורתן: "לאיתי [לדעת] אל.. קדושים אדע".

[10] "לדעת" להכיר, להבין וכדומה. השוה "השכל וידע אתי", ירמיה ט23; ועוד.

[11] כשהמלים של משפט, הבא אחרי משפט שקדם לו, הן אותן המלים עצמן שבמשפט שקדם לו – הכוונה של כותב שני המשפטים האלה היא, כי המסופר בכל אחד מאותם שני המשפטים קרה פעמים מספר.

[12] הוראת "וַאֲכַל" היא: והפסקתי – בדומה ל"ויכל משה מדבר אתם", שמות לד33, שהוראת "ויכל" הוא שם: והפסיק.

[13] ראה הוראת "אדם" ו"איש" בהע' 6 ליב3.

[14] המלים "ולא-בינת אדם לי", שבין "ולא" ובין "בינת" נמצא מקף, הוראתן, לפי צירוף שלילה ובינה לקויה של אדם לי.

[15] הו"ו של "ודעת" היא ו"ו השיעורראה הערה 6 לי22 (*אולי ו22), שהוראתה אשרבמשמע בשיעור ש' – בדומה ל"אשר" שבכתוב "ושמעת ישראל ושמרת לעשות, אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד", דברים ו3, שהוראת "אשר" שם היא: בשיעור ש'.

[16] ראה הע' 10.

[17] מסתבר, שהמלים "בער אנכי מאיש ולא-בינת אדם לי" אינן אלא ביטוי של עניוות מופרזת של אגורבן מחברו, שהיה ללא ספק אחד מחכמי דורו.

[18] ראה הוראת "נאם הגבר" בהע' 6 לל'1.