רוטנברג על משלי כז יז
רוטנברג על משלי • פרק כז • פסוק 17
הטקסט המקראי עריכה
[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא: "יָחַד.. יַחַד".
הטקסט הפשוט עריכה
ברזל, אשר נתקל[2] בברזל, יָחֹד; ואולם[3] איש צריך לחדות[4] את[5] פני רעהו.
[2] לפי השמטת מיוחס
[3] לפי השמטת חיבור
[4] ראה הע' 8.
[5] לפי השמטת יחס
הפירוש עריכה
כשהברזל נתקל בברזל הוא יהיה חד[6], מפני שהברזל, שבו הוא נתקל, יחדה אותו; ואולם איש חשוב[7] צריך לחדות[8], ר"ל לשמח[9], את פני רעהו. כלומר, ברזל פשוט, הנתקל בברזל חשוב ממנו, ר"ל בפלדה, יהיה חד, כיוון שהפלדה החשובה ממנו, תחדד אותו; ואולם איש חשוב אינו פלדה אלא בן אדם, וכשהוא נתקל ברעהו, שהוא בן אדם פשוט – עליו לא ללחוץ אותו, כפי שהפלדה לוחצת את הברזל הפשוט, כשהיא מחדדת אותו, אלא עליו לשמח את פניו[10] של האיש הפשוט.
[6] "יָחֹד" היא צורת עתיד נסתר של הפועל "חדד" בב' קל, כשם ש"יָסֹב" היא צורת עתיד נסתר של הפועל "סבב" בב' קל (את המלה "יָסֹב" אנו מוצאים ב"יָסֹב אותו סביב", מ"א ז23); והיות שהמלה "וחדו" בכתוב "וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב", חבקוק א8, גם היא פועל בב' קל מש' "חדד", וברור לנו שם, כי הוראתה: ויהיו קלים(*נדצ"ל חדים) – אני למד מכך, שגם הוראת הפועל "יחד" שלפנינו היא: יהיה חד
[7] ראה הע' 5 לכא8.
[8] הזמן של "יחד הוא עתיד הראוי(ראה הע' 6 לו16 (*אולי י16)) – על דרך "במשך היבל המה יעלו", שמות יט13, שלפי כל הפרשנים הוראת "יעלו" שם היא: עליהם לעלות על דרך "בעיר מקלטו ישב", שלפי יהואש ואחרים הוראת "ישב" שם הוא: עליו לשבת
[9] "יְחַד" הוא קיצור של "יְחַדֶּה" – כשם ש"יְצַו" הוא קיצור של "יְצַוֶּה"; והוראת "יְחַדֶּה" היא: יְשַׂמֵּחַ (השוה "תחדהו בשמחה את פניך", תהלים כא7).
[10] הפתגם פונה בעיקר לשרים ולגדולי הארץ, שלא יתנהגו בגסות עם הכפופים להם.