רוטנברג על משלי כד ל

רוטנברג על משלי • פרק כד • פסוק 30,31,32,33,34

הטקסט המקראי

על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב; וְהֵן[1] הֶעֱלָה[1] כלו קמשנים, כִּסוּ[1] פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה. וָ"אֶחֱזֶה אנכי, אשית לבי"; ראיתי לקחתי מוסר: "מעט שנות, מעט תנומות, מעט חִבֻּק ידים לשכב – ובא מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן".

[1] בספר משלי שבידנו צירוף האותיות לתיבות וניקודן הם: "וְהִנֵּה עָלָה.. כָּסּוּ".

הטקסט הפשוט

על יד[2] שדה איש עצל עברתי, ועל יד[2] כרם אדם חסר תבונת[3] לב; וְהֵן העלה השדה[4] כלו קמשנים, כיסו את[5] פני הכרם[4] חרלים וגדר אבניו נהרסה. וָאֹמַר[6]: "אחזה אנכי, אשית לבי (*נראה שהושמטו כאן גרשיים); ואמנם[7] ראיתי ו[7]לקחתי מוסר: "מעט שעות שֵנָה[8], מעט שעות תנומה[8] מעט שעות[3] חיבוק ידים לשכיבה[9] – ובא כ[5]מתהלך רישך ומחסריך יבאו[10] כאיש מגן.

[2] לפי השמטת נסמך (יחס)

[3] לפי השמטת נסמך

[4] לפי ראשון ואחרון

[5] לפי השמטת יחס

[6] לפי השמטת אמירה

[7] לפי השמטת חיבור

[8] לפי ריבוי סומך בודד

[9] שם הפועל "שְכַב" הוא שם פעולה(ראה הע' 5 לו14 (* אולי י14)), והוראתו: שכיבה.

[10] לפי השמטת מיוחס

הפירוש

עברתי[11] על יד[12] שדה של איש מכובד ועצל, וכן עברתי על יד[12] כרם של אדם פשוט וחסר תבונה[13] – והלא השדה העלה כולו קמשונים, את פני הכרם כיסו חרולים[14] וגדר אבניו נהרסה. ואמרתי אז אל ליבי: אנוכי צריך[15] לחזות, ר"ל לראות ברוחי[16], את הנעשה כאן, עליי לשית[15] את ליבי לכך". ואמנם עשיתי כך: ראיתי ברוחי[16], לקחתי מוסר ממה שראיתי – וזהו המוסר: מספיק שאתה, האדם העובד, מקדיש מעט שעות עבודה לשינה, מעט שעות עבודה לתנומה[17], מעט שעות (*המילה לא ברורה) עבודה לחיבוק ידיים לשכיבה – והתוצאה תהא, שהריש, ר"ל העוני, יבוא אליך בקצב, שמתהלך רגיל בדרך מגיע למחוז חפצו, והמחסורים שלך, ר"ל מחסוריך בדברים שונים[18], יגיעו אליך בקצב יותר מהיר, דהיינו כפי שאיש מגן מגיע בשדה הקרב אל המקום, שאליו הוא רוצה להגיע.

[11] מחבר המשלים שבסוף קובץ הפתגמים הראשון מצא לנכון לסיים את משליו במשל, שהוא הגיע אליו על יסוד דברים, שראה בעיניו, ובמוסר שהוא לקח מהם.

[12] גם הרטום פירש כאן "על" – על יד.

[13] מחבר המשל כתב במכוון "איש עצל" ו"אדם חסר לב", כדי להדגיש, כי גם בין האנשים המכובדים וגם בין בני האדם הפשוטים מצויים כאלה, שאינם מבצעים את עבודתם כפי יכולתם.

[14] אם ידענו בדיוק, לאיזה קוצים הכוונה במלה "חרולים" – ייתכן שהיינו מוצאים לנכון לפרש, שהחרולים כיסו גם את פני השדה, ואילו בכרם ראה מחבר המשל רק את גדר אבניו שנהרסה.

[15] הזמן של הפועל "אחזה" במלה "ואחזה" ושל הפועל "ראיתי" הוא עתיד הראוי(ראה הערה 6 לו16 (*אולי י16)).

[16] גם "אחזה" הוראתו כאן: אחזה ברוחי (השוה "ומבשרי אחזה אלוה", איוב יט26), וגם "ראיתי" הוראתו כאן: ראיתי ברוחי (השוה "דעי וראי מה תעשי", ש"א כה14 (*צ"ל כה17)).

[17] הכוונה ב"תנומות" כאןהיא, כמסתבר, לשעות של שינה קלה.

[18] מסתבר, שמחבר המשל שלפנינו שינה בכוונה את המלה "ומחסורך" שב"ומחסרך כאיש מגן" שבמשלי ו11 ל"ומחסוריך" – משום שאת המלה "מחסור" ניתן להבין כאילו הכוונה למחסור בכול, שאין הבדל ממשי בינו ובין "ראש" או "ריש", ואילו ב"מחסוריך" ברו"ר (*נראה שהגרשיים בטעות), כי הכוונה למחסור בדברים מסוימים בלבד.