רוטנברג על משלי כג יז

רוטנברג על משלי • פרק כג • פסוק 17,18,19

הטקסט המקראי

אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום, כי אֵם[1]: "יש אחרית, ותקותך לא תִּכָּרֵת". שמע אֹתָהּ[1], בני, וחכם, וְאַשֵּר בְּדֶרֶךְ לבך.

[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא: "אִם.. אַתָּה".

הטקסט הפשוט

אל יקנא לבך בחטאים, כי אם באשה אשר היא[2] יראת ה' כל היום, כי ה[2]אֵם תאמר[3]: "יש אחרית וגם[4] תקותך לא תכרת". שמע אֹתָהּ, בני, וחכם, וְאַשֵּר בדרך את[5] לבך.

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת אמירה

[4] לפי השמטת חיבור

[5] לפי השמטת יחס

הפירוש

אל יקנא ליבך בחוטאים[6], אלא קנא באשה, שהיא יראת ה' כל הזמן[7], כי אֵם זו תגיד לך: "יש אחרית, וגם תקוותך שלך לא תיכרת, ר"ל תתמלא". כלומר, מחבר המשל אומר לו לקורא, שאם הוא רוצה לקנא – אל יקנא בהצלחת מעשיהם של החוטאים, מפני שאין לדעת, אם תהא גם אחרית, ר"ל אחרית טובה[8], לאותה הצלחה, אלא יקנא באשה, שהיתה יראת ה' כל זמן הריונה, מפני שאשה זו תוכל להגיד לו: "יש אחרית" להצלחתה מאחר שכבר ילדה, והיא גם תוסיף להגיד לו, כי גם תקוותו שלו תתמלא בעזרת ה'. ומחבר המשל מסיים עצתו זו לקורא בכך, שכדאי לו ללכת אל אשה זו, כדי לשמוע מפיה דברים אלה, הואיל ובדרך שיעשה בהליכתו אליה ובחזרה הוא ישמח את ליבו, שישמע מפיה את הדברים הנ"ל.

[6] קשה לדעת, אם נתכוון מחבר המשל הזה ומחברי מקראות אחרים לניקוד "חֹטְאִים", כריבוי של "חֹטֵא" או לניקוד "חַטָּאִים" כרובו של "חַטָּא"; והיות שגם הניקוד "חַטָּאִים" שבס' משלי שבידנו מתקבל על הדעת – לא שיניתי אותו.

[7] הרבה "יום" במקרא מורים על זמן בעל אורך מסוים – כגון "מחשבות לבו רק רע כל היום", בראשית ו5, ועוד.

[8] רוב "אחרית" שבמקרא הוראתן: אחרית טובה; השוה "לתת לכם אחרית ותקוה", ירמיה כט11, "כי אחרית לאיש שלום", תהלים לז17, לא תהיה אחרית לרע" להלן כד20, ועוד.