רוטנברג על משלי כב כד

הטקסט המקראי

אל תַתְרִעַ[1] את בעל אף, ואת איש חמות לא תבוא – פן תאלף אֹרְחָתוֹ[1] ולקחת מוקש לנפשך.

[1] בספר משלי שבידנו כתוב: "תִּתְרַע.. ארחתו (אֹרְחֹתָיו קרי)".

הטקסט הפשוט

אל תַתְרִעַ את בעל אף, ואת איש תוכחות חמה[2] אל תבוא – פן תאלף ארחתו ולקחת מוקש לנפשך.

[2] לפי ריבוי סומך בודד(ראה הערה 5).

הפירוש

אל תפרסם[3] את בעל העונש[4], ואת האיש המבצע את תוכחות החמה, ר"ל את העונש[5], אל תבוא – כדי שלא תלמד את אורח החיים[6] שלו, ותקח בכך מוקש לנפשך. כלומר, מחבר המשל מזהיר את קוראו, שלא יפרסם את האיש, שהוטל עליו עונש, הואיל וייתכן, שלא הגיע לו עונש כ"כ חמור; וכן הוא מזהיר את קורא המשל, כי לא יבא עם האיש הבא לבצע את תוכחות החמה, ר"ל את העונש, שהוטל על אותו "בעל אף" – הואיל וייתכן, שכשיראה הקורא כיצד אותו איש מבצע את העונש, ר"ל כיצד הוא מלקה את בעל האף, הוא ילמד את אורח החיים שלו, ר"ל את מקצועו, ויהא גם הוא מלקה את בני האדם, שבית הדין הטיל עליהם עונש מלקות; ובכך יקח הקורא מוקש לנפשו, שכן הוא עלול להלקות את הנענשים בחומרה יתרה ולגרום להם צרות יותר גדולות משהם ראויים להן.

[3] אמנם הפועל "התריע" השכיח בתוה"מ (כגון "על אלו מתריעין בכל מקום על השדפון וכו'", תענית ג, ה) אינו מצוי במקום נוסף במקרא – אך עצם השימוש בפועל הזה במקרא אין בו כדי להתמיה, מאחר שזהו פועל הנגזר מן השם "תרועה" השכיח במקרא ביותר. – ואשר לחסרון היו"ד במלה "תַתְרִיעַ" – שכוחה במקרא השמטת היו"ד של ב' הפעיל (השוה, למשל "ואשמעם את דברי", דברים ד10).

[4] בכמה מקראות מורים השמות "אף" ו"חמה" על העונש המבוצע כתוצאה מאותו האף ומאותה החימה. השוה "ושלחתי אפי בך", יחזקאל ז3; "לא אעשה חרון אפי", הושע יא9; "ולא עשית חרון אפו בעמלק", ש"א כח18; ועוד.

[5] את השם "חמה" במס' יחיד אנו מוצאים בלא פחות מ-123 מקראות, ואילו את הריבוי של השם רק כאן וב"שארית חמות תחגר", תהלים עו11. ואמנם אין כל משמע סביר לאותו ריבוי. לכן ברור לי, כי הריבוי "חמות" שלפנינו הוראתו, לפי ריבוי סומך בודד תוכחות חמה ר"ל תוכחות המבוצעות כתוצאה מן החימה (את הביטוי "תוכחות חמה" אנו מוצאים גם ביחזקאל ה15 וגם ביחזקאל כה17) – באופן שהוראת "חמות" הוא כהוראת "אף" ו"חמה" שהבאתיה בהערה הקודמת.

[6] לפי הפירוש, הנראה לי נכון, אני מנקד כאן "אֹרְחָתוֹ", ולדעתי הוראת "אֹרְחָה" הוא כאן: אורח החיים, כשכאן הכוונה היא למקצוע. גם באיוב יג27 אני מנקד "ותשמר כל אֹרְחָתִי (*לגרסת המחבר הוא חסר אך יש גרסאות שהוא מלא וי"ו אחר החי"ת)" ושם לג11 אני מנקד "ישמר כל אֹרְחָתִי", כשהפירוש בשני המקומות האלה הוא, כי ה' שם את רגלו בסד, ובכך הוא שומר את כל דרך החיים שלו (*אולי שלי) באותו סד.