רוטנברג על משלי יד ה

רוטנברג על משלי • פרק יד • פסוק 5

הטקסט המקראי

עד אמנים לא-יכזב[1], ויפח כזבים עד שקר.

[1] בצירוף "לא יכזב" אני רואה צירוף שלילה (בפועל זמן) ולכן הכנסתי מקף בין תיבותיו.

הטקסט הפשוט

עד דברי אמונה[2] סותר את הכזב[3], ויפח את[4] דברי הכזב[2] עד שקר.

[2] לפי ריבוי סומך בודד

[3] לפי צירוף שלילה (בפועל זמן)

[4] לפי השמטת יחס

הפירוש

עד, שמדבר דברי אמת[5], סותר את השקר, ואילו עד שקר מפיץ[6] את דברי הכזב. כלומר, עד, המדבר דברי אמת, סותר בדבריו לשופט את דברי השקר של בעל הדין הרשע, ובכך הוא גומר את תפקיד העדות, שהוטל עליו. מה שאין כן בעד שקר, שבעל הדין הרשע שיחדו: הוא אינו מסתפק בתשובות, שנתן בבית המשפט על שאלותיו של השופט, אלא הוא מפיץ את דברי השקר שלו גם מחוץ לבית המשפט, כיוון שהרשע ששיחדו התנה עמו, שעליו להפיץ את שקריו גם מחוץ לכותלי בית המשפט[7].

[5] "אמונים", לפי ריבוי סומך בודד דברי אמונה; והוראת "אמונה" היא כאן: אמת – כב"עשה משפט מבקש אמונה", ירמיה ה5.

[6] "ויפח" – ויפיץ. ראה הע' 7 ליב17.

[7] מוסר השכל: עד, שגם מחוץ לכותלי בית המשפט הוא מרבה להפוך בזכותו של בעל הדין, שהוא העיד לטובתו – סימן הוא, שהוא עד שקר. ואולם ייתכן, שהכוונה היא רק, שיש לחשוד בו, שהוא עד שקר.