רוטנברג על משלי יג י

הטקסט המקראי

רֵק[1] בזדון יתן מצה, ואת נועצים חכמה.

[1] הניקוד בס' משלי שבידנו הוא: "רַק", ולפי הפירוש הנראה לי נכון, אני מנקד: "רֵק". ואני מוצא לנכון לציין כאן, כי גם בשבעת המקראות הנוספים, שמצויות בהם התיבות "רֵק" ו"רֵקָה" אין יו"ד אחרי הרי"ש.

הטקסט הפשוט

תנור, אשר הוא[2] רֵק בגלל[3] זדון, יתן מצה, ואת האנשים, אשר[2] נועצים, נמצאת[4] ה[2]חכמה.

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת נסמך (יחס)

[4] לפי השמטת מיוחס

הפירוש

תנור, שהוא ריק בגלל יהירות[5], מספק[6] מצה; והחכמה נמצאת אצל האנשים הנועצים[7]. כלומר, תנור המוסק לצורך אפיה, ואינו מלא כיכרות לחם[8], מחמת יהירותו של בעליו, הסבור שאין זה לפי כבודו להיוועץ עם שכניו בדבר הזמן הנוח להם להביא לחמיהם לאפיה – תנור כזה מספק לחם, שהוא יבש כמו מצה, מחמת החום היָתֵר שלו, שאינו נספג ע"י לחמים, שמקום להם בתנור ולא הובאו[9]; אבל האנשים הנועצים עם שכיניהם בדבר זמן האפיה, עושים זאת מחכמה, מאחר שהיוועצות זו מונעת מהם אפיית לחמיהם בתנור לא מלא.

[5] "בזדון" – בגלל התרברבות (ראה הע' 5 (*אולי 6) ליא2), ר"ל בגלל יהירות.

[6] "יתן" – מציג בגלוי, מספק; ראה הע' 5 לי10.

[7] "ואת נועצים חכמה" ואצל האנשים הנועצים נמצאת החכמה (ראה הע' 7 ליא2).

[8] "רֵק" אין הוראתו כאן: ריק לגמרי, אלא ריק בחלקו, כלו' אינו מלא. השוה "פסק להכניסה ערומה לא יאמר הבעל כשתבוא לביתי אכסנה בכסותי", כתובות ו ה, שגם שם מובן מאליו שאין הכוונה ב"ערומה" לערומה לגמרי, אלא למי שאינה לבושה כראוי.

[9] השוה "ממלאה אשה כל התנור פת מפני שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא", ביצה יג ע"א. השוה גם דברי רשב"ם ל"ואפו עשר נשים לחמם (*בפסוק "לחמכם") בתנור אחד", ויקרא כו26: "כי אשה אחת לא תוכל למלא את התנור פת".

[10] כשמשווים את הפתגם "רֵק בזדון יתן מצה, ואת נועצים חכמה" שלפנינו לפתגם "בא זדון ויבא קלון, ואת צנועים חכמה" שלעיל יא2 – מסתבר שאחד מהם נוסח בצורתו של השני, שקדם לו. הדבר מסתבר בגלל השם "זדון", הנמצא ברישה של כל אחד משני הפתגמים הללו, ובגלל הסיפה, שפרט למלה "צנועים" שבפתגם שביא2 ולמלה "נועצים" שבפתגם שלפנינו, המורכבות מאותן אותיות אלא שבסידור שונה בזו אחר זו – פרט למלה זו, דומה הסיפה בשני הפתגמים. ואמנם בשני הפתגמים מובע יחס של בוז לעשיר המתרברב.