רוטנברג על משלי יג טו

רוטנברג על משלי • פרק יג • פסוק 15

הטקסט המקראי

שכל טוב יתן חן, ודרך בגדים איתן.

הטקסט הפשוט

ה[1]שכל ה[1]טוב יתן חן, ואת[2] דרך ה[1]בגדים יתן[3] איתן.

[1] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[2] לפי השמטת יחס

[3] לפי השמטת נשנה

הפירוש

השכל הטוב נותן חן, ואת הדרך של הבוגדים הוא עושה[4] איתן, ר"ל חשוף[5]. כלומר, שני דברים טובים השכל הטוב עושה לבעליו: א. הוא נותן את חינו בעיני הבריות, והם מכבדים אותו בזכות שיכלו הטוב; ב. הדרך, שטמנו בו הבוגדים פחים, השכל הטוב עושה אותו חשוף לבעליו – ר"ל הודות לשכל הטוב, שאדם מחונן בו, הוא מבחין בשינויים הקלים ביותר שבין המקומות, שפחים טמונים בהם ובין המקומות, שאין פחים טמונים בהם – שינויים שהם כ"כ קטנים, שאדם שאין בו שכל טוב אינו מבחין בהם בכלל; והיות שהוא, בעל השכל הטוב, הבחן יבחין בשינויים קלים אלה – הוא עוקף את המקומות, שפחים טמונים בהם, והוא יכול ללכת במקומות, שטמנו בו הבוגדים פחים, מבלי ליפול באחד מהם.

[4] משפט, שמצוי בו הפועל "נתן", ואחרי המושא הישיר של הפועל הזה או לפניו נמצא שם עצם או שם תואר – הוראת הפועל הזה הוא: עושה והנה שלוש דוגמאות, לפי תרגומיהם הסבירים ביותר של לותר ויהואש: א. את הכתוב "ונתתי את עריכם חרבה", ויקרא כו31, הם תרגמו: אעשה את עריכם חרבה; ב. את הכתוב "קטן נתתיך בגוים", ירמיה מט15, הם תרגמו: קטן עשיתיך בגוים; ג. את הכתוב "נתתי אתכם נבזים", מלאכי ב9, הם תרגמו: עשיתי אתכם נבזים. וגם הפירוש של "ודרך בוגדים [יתן] איתן" שלפנינו הוא: ואת דרך הבוגדים יעשה איתן, ר"ל חשוף[5].

[5] הוראת שם התואר "איתן" הוא: חשוף – כפי שאני מוכיח זאת במאמרי "להוראתה של המלה "איתן" (*נראה שחסרים פה גרשיים), שנתפרסם בחוברת טבת-סיוון תשמ"ב של "בית מקרא".