רוטנברג על משלי יג ו

הטקסט המקראי

צדקה תצר תֹם[1] דרך, ורשעה תסלף – חטאת.

[1] בס' משלי שבידנו הניקוד הוא "תָם דרך"; ולפי הפירוש הנראה לי נכון, אני מנקד "תֹם" – כפי שניקדו גם בעלי הניקוד "וירעם כְתֹם לבבו", תהלים עח72.

הטקסט הפשוט

ה[2]צדקה תצר את[3] תֹם ה[2]דרך, וה[2]רשעה, אשר[4] תסלף את[3] ה[2]דרך[5], תצר[5] את[3] ה[2]חטאת.

[2] לפי משפט ניתק לשם (מגדיר)

[3] לפי השמטת יחס

[4] לפי משפט ניתק לשם (תוספות) (*נראה שבטעות לא הודגש).

[5] לפי השמטת נשנה

הפירוש

הצדקה, ר"ל התפרנסותו של אדם מיגיע כפיו[6], דְבֵקָה[7] ביושר של הדרך; ואילו הרשעה, ר"ל התפרנסות אדם מעמל אחרים, המסלפת את הדרך, דבקה[7] בחטא[9]. כלומר, הפרנסה, שאדם בוחר לעצמו, משפיעה על דרכו בחיים: הצדקה, ר"ל התפרנסות אדם מיגיע כפיו, מביאתו לידי כך, שיהא אדם זה דבק תמיד בדרך הישרה ולא ישטה ממנה; ואילו הרישעה, ר"ל התפרנסות אדם מעמל אחרים שהיא המסלפת את דרכו, ר"ל המרחיקתו מן הדרך הישרה ומעבירתו לדרך המסולפת – התפרנסותו זו מביאתו לידי כך, שיהא דבק תמיד בחטא[10].

[6] מן האמור בהע' 10 לי' ג על אחת ההוראות של "צדיק" ו"רשע" יוצא, כי אחת ההוראות של "צדקה" היא: התפרנסות האדם מיגיע כפיו, ו"רשעה" היא: התפרנסות האדם מעמל אחרים.

[7] אחת ההוראות של הפועל "נצר" היא להיות דבק במושא הישיר, כגון "עדתיך נצרתי", תהלים קיט22; "לנצר ארחות משפט", משלי ט8; ועוד.

[8] "תם דרך", לפי ההוראה המקובלת: יושר הדרך; אך ראה גם הע' 5 לי9.

[9] הוראת "חטאת" היא כאן: חטא השוה "למען ספות חטאת על חטאת", ישעיה ל1.

[10] מוסר השכל: כשאדם בוחר לו מקצוע, שיתפרנס ממנו, עליו להביא בחשבון את העובדה, שאם יבחר במקצוע, שאינו מבוסס על יגיע כפיו, מקצוע זה יעלה אותו על דרך החטא, גם אם החטאים אינם לרוחו.