רד"ל על בראשית רבה/ד
מפרשים אחרים על הפרשה הנוכחית: יפה תואר • ידי משה • מהרז"ו • רש"י • מתנות כהונה • רד"ל
ב
לחים היו - בא ליישב דהא השמים נבראו ביום ראשון. יחזק הרקיע - מלשון רקיע דרש וכד"א (איוב ל"ז) תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק. ועי' בירושלמי ריש ברכות. יצאת האש מלמעלה וליכחה פני רקיע - לפרש הא דלחים היו שמים ובשני קרשו בא לומר שהיה זה ע"י שליחכה האש פניהם נתיבשו וקרשו ועי' פר"א פ"ב שהאש נברא אז עם הרקיע. ובביאורי שם פירשתי בס"ד דהיינו כדתנן בביצה. אין מוציאין את האור מן המים. ברוחו שמים שפרה כו' יפה למדני - דרוחו היינו כביכול הבל פה של הדבור שהוא של אש כמ"שׁ (ש"ב כ"ב) ואש מפניו תאכל וכמ"ש בארוכה בספר רזי"א (שהוא ס' סודי רזי לרוקח ז"ל). בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה - בברייתא דל"ב מדות מדה י"ב תניא. עדיין לא שמענו במעשה בראשית שליהטה האש את פני הרקיע. וכשהוא בא למתן תורה אומר לוא קרעת שמים ירדת וגו' כשם שעשית במע"ב כך עשית במ"ת. בשעה שאמר הקדוש ברוך יהי רקיע כבר נבראו מיום הראשון אלא שלא היו מצוחצחות עד שבא האש מלמעלה וליהטה פני הרקיע. בא מע"ב ללמד על מ"ת ונמצא למד ע"כ. וללשון מצוחצחות דהתם אפשר דכאן נמי גרסינן צחצחה האש. אבל לשון בין העליונים לתחתונים במ"ת אין מיושב ע"ז יפה.
ג
כחלל שבין הארץ לרקיע כך כו' - בשוח"ט מז' י"ט הלשון כחלל שבין הרקיע למים התחתונים. כהדין קנידלא - עי' מ"כ ואינו גמיון נכון דעכ"פ כאן נאחז בדופן. ונ"ל דהא דר"א מקומו קודם מאמר זה. וקאי אהא דלעיל שיצתה האש בתוך המים ולחכה פני הרקיע ולומר שלא היה האש נכבה במים כהדין קנדילא דמיא ומשחא מתערבין כחדא והיא דלקה. ולא זה מכבה זה. וכמ"ש בנשא רבה פ' י"ב ושה"ר ספ"ג.
ד
אצבעו של הקב"ה על אחת כמה וכמה - אפשר דדרש מי מדד בשעלו מים וכפי'המפרשים שעל אגרוף של אצבעות היד. שאין העולם ומלואו מחזיקים גבוד אלוהותו - ובפסיקתא דאחרי מות הלשון. העליונים ותחתונים אין מחזיקים כבודו. וכד"א הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך. מן הסערה מבין שערות ראשו - קרי ביה מן השערה בשי"ן שמאלית וכדכתיב אשר בשערה ישופני בסי"ן (וע' בזהר חדש ריש רות) וע' פסיקתא שם ושמ"ר פ"ג.
ה
ולמעלה כו' כיפה ומחמת כו' - נ"ל דצ"ל הגי' הרקיע דומה לכיפה ולמעלה מן הכיפה בריכה ומחחמת הבריכה מזעת (ר"ל הכיפה) טיפין. וכן הביאו הראשונים ז"ל לשון ברייתא דשמואל הרקיע דומה לכיפה. והבריכה היא בריכת מים העליונים שמעל לרקיע ומחמתם מזעת כיפת הרקיע (וכיוצא בזה במכשירין פ"ב ע"ש). והן יורדים לתוך מים המלוחים - נראה דר"ל ועי"כ הם מתמתקין וכדר"א לקמן פי"ג דמי אוקינוס המלוחים מתמתקין בעבים. אדם כובר חטים - בשוח"ט מז' י"ח הלשון. נוטל כברה וחושר שתים ושלש אצבעות כו' וכלשון חשרת מים וכדלקמן פי"ג. כטס הזה - עמ"כ בשם רש"י. וכ"ה בירושלמי פ"ק דברכות.
ז
אם זכו והגידו השמים צדקו - מקרא זה על הקב"ה נאמר. ונראה ט"ס וצ"ל ויגידו שמים צדקו (תהלים ג') דמפרש על חסידי דכתיב לעיל מניה. הוא אתא וקם עליו - צ"ל קריא הוא אתא. מה סמים הללו - יתכן שבסמי קטורת קאמר שד' מהם מפורשים בתורה בשם סמים, נטף הוא אדומה (ע' נדה נ"ח), ושחלת דמתרגמינן טורא הוא ירוקה, וחלבנה הוא שחור. ולבנה זכה הוא לבן. וכן שמים כלולים מן ד' גוונים הללו. עמדו שמים - צ"ל להיפך ניתן בהם את המסו עמדו שמים. ולפרש סיפי' דקרא ויתהמו מגערתו קאתי. שע"י גערת ה' תמהו ועמדו במקומם. (וע"ל פי"ב למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמיה כך עמודי שמים כו' ויתהמו מגערתו). והוא דבור יהי רקיע שקרשו ממנו כדמפרש. ויהי ערב וגו' אתיא כו' - ט"ס הוא וצ"ל ויאמר אלהים יהי רקיע ביום שני אתיא כדא"ר כו'.