רבינו שמשון על אהלות ח

<< · רבינו שמשון · על אהלות · ח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

מחזיקין מ' סאה בלח. אשידה תיבה ומגדל וכוורת ובור קאי דכיון דבאין במדה אין מקבלין טומאה כדתנן פט"ו (מ"א) בכלים: וחוצצין. בפני הטומאה: סקורטיא. פרק הנודר מן הירק (דף נה:) אמרי' מאי סקורטיא אמר רבה בר בר חנה כיתונא דצלא מלבוש של עור: קטבליא. עור שמוצע למטה: שהן עשויין אהלים. נטויים כעין אהל ואכולהו קאי איריעה ואסקורטיא וקטבליא וסדין ומפץ ומחצלת ואע"ג דכל הני מקבלי טומאה סקורטיא וקטבליא כדתניא בכלים פט"ז (מ"ג) משיחסום ויקנב ומפץ אמרינן בכל דוכתא שטמא בזב ובמת וכן סדין וכן מחצלת אם עשאה לשכיבה מ"מ חוצצין בפני הטומאה אם נטויים כאהלים דאהל שאני דאע"ג דמקבל טומאה מציל על הטומא' מלהיות בוקעת ועולה בוקעת ויורדת: עדר. ממש של בהמות כדקתני בתוספתא [פ"ט] ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה ובערוך מביא משנה זו בערך אדר ב'. משמע שרוצה לומר כמו אדרייתא דפרק ד' נדרים (דף כה. ע"ש) [צ"ל דשבור מלכא ואיתא בילמדנו בפ' בשלח שאמרו כו'. וע"ש בערוך] שאמרו לו חכמיו לקיסר שיביא עורות של בהמו' מליאו' תבן ויסבור הנחש (שיש) [שהן] בהמות ויבלעם וכן משמע בתוספתא [שם] דקתני וכן עדר בהמה וחיה ועוף וכן החיים שהיו מהלכין זה אחר זה אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה אין הנזיר מגלח עליו ואי גרסינן עור צריך לומר כגון פחות מה' טפחים דלית ביה שיעורא ולא מקבל טומאה א"נ כדתניא פרק דם חטאת (דף צד.) עוצבא שחישב עליה לקצעה טהורה עד שיקציענה: ומכונות חיה ועוף. קיני חיה ועוף מלשון (שמות טו) מכון לשבתך. והעוף ששכן. ובקשור ויתכן דהכא אפילו בלא קשור דלא דמי לעוף ששכן בחלון דפרק לא יחפור (דף כ.) דהתם לענין למעט את הטפח דבעינן ביטול: ועושה מקום לבנה בשבלים. שלא יכהו החמה: קיסוס ודלעת מיני ירקות שעליהם רחבים כדתנן הדלה עליה הגפן ואת הדלעת וכן את הקיסוס וכן אחריני. ובירושל' סוף פ"ה דכלאים מפרש אירוס אירוסה קיסוס קיסוסה: ואוכלים טהורים. שלא הוכשרו: העגול של דבילה. תחת העיגול היו רגילים לישב בצל יותר משאר אוכלים כדקתני בתוספתא:

תניא בתוספתא דכלאים פ"ק חמשה דברים נאמרו בדלעת יוונית אסורה בסיכוך על גבי זרעים עוקצה טפח ואוסרת כל שהוא מביאה הטומאה וחוצצת בפני הטומאה הנודר מן הדלועים אינו אסור אלא בדלעת יוונית. פירוש אסורה בסיכוך ע"ג זרעים משום כלאים. עוקץ שלה טפח כשעוקץ שלה טפח חשיב יד להכניס טומאה ולהוציא. אוסרת בכל שהוא כדתנן (ערלה פ"ג מ"ז) אגוזי פרך ורימוני בדן וחביות סתומות וקולחי כרוב ודלעת יוונית מביאין וחוצצין כדתנן הכא וחדא חשיבי להו מיהו עוד תניא לקמן בתוספתא פרק נסר הדף של קנים שהוא מסורג בחבלים ועשוי בטיט ככר לושה במי פירות נתונה על גביו הרי זו מביאה וחוצצת ר' יוחנן בן נורי אומר כל העגולין טהורין אין מביאין את הטומאה חוץ מעיגולי דבילה מפני שהן יושבין תחתיהן כפקעיות. פי' שהן יושבין תחתיהן כפקעיות דכשם שיושבין תחת צל דלועין כך יושבין תחת עיגולי דבילה. פקעיות כמו שמן פקועות דפ' במה מדליקין (דף כד:) והם דילועין ויש אומרים אבטיחים מרים ועושים מהן שמן:

משנה ב

הזיזין. כמו זיז היוצא מן הכותל: והגיזריות. בערוך גרסי' והזוטראות ופירש שם כסוסטראות ויש כצוצריות ויש כצוצטראות: שובכות. של יונים: שקיפין. סלעים פירשתי לעיל בספ"ג: נחרים. פי' בערוך מין חורים (שבהם) שמשם בא האור וי"א מערות וחורים. והשננים שן הסלע. שהן יכולין לקבל מעזיבה רכה. דרך הנופות של אילן ואבנים היוצאו' מן הגדר שהם זה בצד זה ויש אויר מעט בינתיים ואם יכולים לקבל סיד או טיט רך שעשוי לסוד המעזיבה ולא יפול דרך האויר שביניהם מביאין וחוצצין (דמצוי לרוח) טפח: מעזיבה בינונית שאינה לא עבה ולא רכה. ואם תאמר ומה מועיל שיוכל לקבל מעזיבה מכל מקום כיון דאיכא אויר מפסיק אין הטומאה עוברת את האויר כדתנן לקמן פ"י (מ"ב) ארובה שהיא בתוך הבית אין בארובה פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור טומאה כנגד ארובה הבית טהור ובפ"ק דסוכה (דף יח.) מייתי לה ויש לומר דהתם נמי בשאין יכול לקבל מעזיבה דאי יכול לקבל כסתום ודאי דמי ומיהו לקמן משמע דאפילו אויר משהו מפסיק בין אהל לאהל פרק י"א גבי בית שנסדק דעד כאן לא פליגי בית שמאי ובית הלל אלא בטומאה בפנים וכלים בחוץ דבית שמאי אומרים עד שיהא בסדק ד' טפחים ובית הלל אומרים כל שהו. ומפרש בתוספתא מלא חוט המשקולת אבל טומאה בחוץ וכלים בפנים כולהו מודו בכל שהן ממש דאין טומאה עוברת לצד פנים. וצריך לומר דבסככות ופרעות דוקא גזור רבנן ולא בשאר דוכתי אף על פי שיכול לקבל מעזיבה דטומאת סככות ופרעות דרבנן כמו שאפרש וצריך לדקדק אם נוכל לפרש טעמא דסככות ופרעות אפי' בסתום ממש ומשום דאין חזק ובריא כדי לקבל מעזיבה והרוח מנשבת בהן ומפרידן לא חשיב אהל דאין מצטרפין ואי לא כדמוכח בתוספ' (שם) דקתני גבי מה פרעות התריפו רואין אותן כאילו הן שפודין של מתכת וגבי (מוכר) מובדלות קתני אם יכולין לקבל מעזיבה.

תניא בתוספתא (שם) ר' יוסי אומר תיבה שהיא מליאה כלים וזרקה ע"ג כזית מן המת טמאים שאילו היתה נתונה על גב המת באויר טהורין. פי' בתיבה פתוחה שזרק בבית דהאהל הבית הכניסה הטומאה דרך פתחה אבל אם המת באויר כגון בחצר או בגינה דליכא אהל מצלת כדקתני מתני'.

עוד תניא בתוספתא (שם) ר"א אומר נזיר והמת תחת כריסו של גמל אין הנזיר מגלח עליהם ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. טומאה שהיא נתונה בכותל אפילו מחצה על מחצה וכן עדר בהמה חיה ועוף וכן החיים שהיו מהלכין זה אחר זה אפילו ראשו של זה בין רגליו של זה וראשו של זה בין רגליו של זה אין נזיר מגלח עליהן ואין חייבין עליהן על טומאת מקדש וקדשיו. (פירוש) תחת כריסו של גמל. תימה אמאי לא חשיב כאהל בית הא אפילו ר' יהודה דאמר לעיל בסוף פ"ג דאהל שאינו עשוי בידי אדם לא שמיה אהל מודה במלא אגרוף כדאמרי' פרק הישן (דף כא.) ולמאן דמפרש התם טעמא דשוורים משום דרועים מגינין תחתיהן ניחא דבגמל אין מגינין ולאידך נמי מצינן למימר דהא דמודה במלא אגרוף היינו מדרבנן ולכך אין מגלח ואתיא כר' יהודה אבל לרבנן מגלח דמדאורייתא שמיה אהל. מחצה על מחצה דתנן לעיל פ"ו (מ"ד) כותל שבין ב' בתים מחצה על מחצה שניהן טמאין.

עוד תניא בתוספתא בפ' נסר גמל שהוא עומד באויר וטומאה תחתיו כלים שעל גביו טהורים טומאה על גביו כלים שתחתיו טהורים והיינו דתנן הכא דעדר בהמה מביאין וחוצצין.

עוד תניא בתוספתא (שם) ואלו הן סככות אילן המיסך על הארץ ר' יהודה אומר רואין את התחתונות כאילו הן עולות למעלה והעליונות כאילו הן יורדות למטה ואם היו נוגעות זו בזו בפותח טפח מביאות וחוצצות ואלו הן פרעות פרע היוצא מן הגדר היו נתונות ע"ג הגדר רואין אותן כאילו אבנים כבושות עליהן התריפו רואין אותן כאילו הן שפודין של מתכת ואם היו מובדלות זו מזו אם יכולין לקבל המעזיבה רכה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים המעזיבה הבינונית ר' יהודה אומר אם מכניס את החוט לצד זה ויוצא לצד אחר ונוגע אע"פ שאינו מכוון הרי זה מפסיק. פי' דרך נופות של אילן שיש מהן למעלה ויש מהן למטה ורואין אותן כאילו הן שוין זה בצד זה. ואם היו נוגעות זו בזו בפותח טפח. לא נתברר לי מאי קאמר דאי בעינן למימר דאי קיימן זו בצד זו ואין ביניהם פותח טפח מביאות וחוצצות הא גבי פרע בעי שיכול לקבל טיט. לכך נראה דבאחת למעלה ואחת למטה בעינן נוגעות ממש כשרואין אותן שוות והאי פותח טפח היינו דאע"ג דכל תדא וחדא אין ברחבה טפח מצטרפות זו לזו לרוחב טפח להביא את הטומאה ולחוץ בפני הטומאה וניחא השתא הא דמשמע מתניתין דיכולין לקבל מעזיבה רכה אסככות ואפרעות קאי. פרע היוצא מן הגדר דרך גדר שנותנין בראשו קוצים ועודפין על הגדר ובולטין לחוץ פרע מלשון (במדבר ו) גדל פרע. כאילו אבנים כבושות עליהם כובד האבנים משוה הנופות של הקוצים. וכבושות מלשון כבשום תחת האבנים דפרק לולב וערבה (דף מג:). התריפו הרקיבו. אם מכניס החוט בין ענפי הקוצים אע"פ שאינו מכוון אלא נוטה החוט מתוך שאין רחב האויר כעובי החוט הרי זה מפסיק מתוך לשון הברייתא נראה כמו שפירש אבל פרק קמא דמועד קטן (דף ה:) ובסוף דם הנדה (דף נז.) אמרי' פרעות אבנים פרועות היוצאות מן הגדר ומשמע התם בנדה דטומאתן דרבנן ולכך אין הכותים נאמנים עליהם והיינו טעמא דחשיב ליה דכיון שיש אויר משהו בין זה לזה אין ראוי להצטרף לטפח והכי אמרינן בפרק בתרא דנדה (דף סח:) גבי סככות ופרעות דאורייתא אהלא (מהניא) מעליא בעיא ורבנן הוא דגזרו ביה וא"ת אי דרבנן התינח מביאין לחומרא אלא חוצצין אמאי ואין לומר דמתני' דיכולין לקבל מעזיבה דאורייתא והתם באין יכולין לקבל מעזיבה דא"כ אפי' מדרבנן אין מביאין כדפרישית לעיל מההיא דארובה שאין בה פותח טפח ועוד דבסוף דם הנדה (דף נז.) קאמר סככות דתנן אלו הן הסככות משמע דאסככות דמתניתין קאמר שהם דרבנן ויש לומר אע"ג דמדאורייתא לאו אוהלא הוא לענין (צ"ל מביאין הטומאה) מ"מ חוצצין מידי דהוה אמסכת הפרוסה וחבילי המטה ואין טומאה עוברת אלא בפותח טפח:

משנה ג

ואין מחזיקין ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש ויריעה וסקורטיא. דכיון דמקבלין טומאה אין חוצצין: שאין עשויין אהלים. אין נטויים כעין אהל אלא מרודדין ע"פ ארובה: רחיים של אדם. היינו רחייא דידא שהם מיטלטלין ומקבלין טומאה למעוטי רחיים של בהמה דאין מיטלטלין ולא מקבלי טומאה:

תניא בתוספתא [פ"ט] נרתק הרחיים שהעובדי כוכבים בתוכה והנדה בתוכה בגדיו טמאין מדרס. אי זו הרחיים כל שעוקרין אותה ודוחפין אותה ממקומה ולענין טמא מת בגדיו טהורים עד שיהו בגדיו נוגעין בפותח טפח. פי' נרתק שהבגדים בתוכו ומיטמא שגם הם לסטים ולשון מדרס קשה אבל מת אין לו היסט ואין מיטמא אלא אם כן נכנסים באהל של רחיים ושיהא באהל פותח טפח:

משנה ד

מסכת פרוסה. הוא הבגד קודם שיארג וחוטי השתי פרוסים לפני האשה ומיושבין על כלי אורג אם אורגת באויר או פרוסים על פי ארובה שבין בית לעליה וטומאה תחתיה מצלת על כלים של מעלה אבל אם מאהלת על המת ועל הכלים אין מביאה טומאה דלא חשיבה אהל עד שתארג. וחבילי המטה שהיא מסורגת: משפלות. קופות שמוציאין בהן זבלים: והסריגות. שבחלונות שבין בית לבית חוצצין שאין הטומאה עוברת לצד ב'. תניא פרק העור והרוטב (דף קכה:) ר' יוסי אומר חבילי מטה וסריגי חלונות חוצצין בין הבית לעליה שלא להכניס טומאה לצד שני היו פרוסים על מת באויר הנוגע כנגד הנקב טמא שלא כנגד הנקב טהור. ודייק רבא היכי דמי אילימא למטה מטפח שלא כנגד הנקב אמאי טהור מת בכסותו הוא ומת בכסותו מי לא מטמא אלא לאו למעלה מטפח ומסיק אביי לעולם למטה מטפח ודקא אמרת מת בכסותו הוא מת בכסותו [מבטל ליה] והאי לא מבטל ליה. ופריך ותיהוי כטומאה טמונה וטומאה טמונה בוקעת ועולה ומשני קסבר ר' יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת ועולה. ובתוספתא (פ"ט) קתני שלא כנגד הנקב טהור מפני שהטומאה יוצאה באיזו דרך שנכנסה כלומר לכך טהור שיש לטומאה מקום לצאת: ועוד כתוב בתוספתא (שם) חוצצין את הבית ואת העליה עד שתעבור הטומאה בצד השני ויש ליישבו לפי גירסא הכתובה פרק העור והרוטב (דף קכה:):

משנה ה

ירקות שמנו. דתנן בריש פירקין האירוס והקיסוס וירקות חמורים ודלעת יונית והנהו במחוברים דומיא דהכא דאי בתלושין או בשהוכשרו לא חייצי. ואי בלא הוכשרו היינו אוכלים טהורים:כיפת הברד חתיכת הברד מל' (תהלים קמז) משליך קרחו כפתים אי נמי לשון כיפה ולפי שנימוחים אין מביאין וחוצצים: והמלח והא דקתני פרק לא יחבור (דף כ.) דמלח ממעט בחלון לא קשיא מידי כמו שאפרש לקמן בסוף פרק שלשה עשר גבי אלו ממעטין את הטפח: דולג וקופץ חדא הוא אלא בחיה שייך לשון דולג ובאדם שייך לשון קופץ כדאשכחן פ"ק דנדה (דף יא.) קפצה וראתה: טלית המנפנפת. טלית תלויה ברוח והרוח מנשב בה ומנפנף אותה: מביאה טומאה. ואם הספינה מאהלת על המת ועל הכלים או הטלית מביאה טומאה על הכלים ובמסכת שבת בסוף הזורק (דף קא:) אמר שמואל והוא שקשרה בשלשלת של ברזל ולאו דוקא נקט שלשלת ברזל הוא הדין כל דבר שיכול להעמידה אלא אורחיה דהש"ס הכי הוא כמו מחיצות של ברזל דבריש סוכה (דף ב.) אע"ג דלאו דוקא לפי שספינות של ים גדולות וצריכות דבר חזק מאד להעמידה נקט שלשלת של ברזל. ומה שכתוב בספרים [שם] לענין טומאה הוא דכתיב (במדבר יט) בחלל חרב חרב הרי הוא כחלל וגם כתוב שם קשרה בדבר המעמידה מביא לה טומאה בדבר שאין מעמידה אין מביא לה טומאה לא גרסינן לה כלל [נראה דצ"ל דלא בטומאת כו' מהני' אלא לענין וכו'. ועי' ברש"י בשבת שם ובתוס' שם ד"ה קשרה] דבטומאת הספינה עצמה איירי מתני' ולא לענין שמביאה טומאה על האדם ועל הכלים דספינה עצמה אינה מקבלת טומאה כדתנן פרק אמר ר"ע (דף פג:) מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים ואפילו חנניה דפליג בגמרא לא פליג אלא בספינת הירדן ואשמועינן התם שמואל דאע"ג דלענין טומאה בעינן שתהא קשורה בדבר שיכול להעמידה לענין שבת שאם מערבין הספינות ומטלטלין מזו לזו לא חיישי' בשלשלת של ברזל אלא אפילו קשורה בחוט הסרבל: הבית שבספינה. אי בכלים שבתוך הבית איירי דבר תימה הוא מאי טעמא דרבי יוסי דאין מביא את הטומאה ודוחק הוא לומר דבעי אהל ביבשה דומיא דמשכן ויש לפרש כגון שהבית בראש הספינה ומאהיל על הכלים שבספינה ועל מת שבים בשעה שמהלכת ועוד יש לפרש דאיירי בכלים ומת שבבית וכגון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה כמו סוכה דבראש הספינה פרק שני דסוכה (דף כב:) ולכך לא חשיבא אהל ודוחק:

משנה ו

כשני חצאי זיתים. חצי זית בזו וחצי זית בזו: הבית טמא. דאין צמיד פתיל לטומאה אבל החביות טהורות דאין טומאת חצי זית שבחבירתה נכנסת לתוכה כיון דמוקפת צמיד פתיל: וכן שני חדרים שהן פתוחין לבית. ודלתותיהן נעולות וחצי זית בחדר זה וחצי זית בחדר זה הבית טמא דסוף טומאה לצאת והחדרים טהורים דאין דרך טומאה להכנס:

תניא בתוספתא [פ"ט] שלשה בתים זה לפנים מזה כחצי זית בפנימי או באמצעי וכחצי זית בחיצון החיצון טמא הפנימי והאמצעי טהורים כחצי זית בפנימי [או כחצי] זית באמצעי הפנימי טהור והחיצון והאמצעי טמאין. א"ר יהודה אני אומר דבר אחד והם אומרים דבר אחד אני אומר להם מודה ר' אליעזר לר' יהושע בשתי חביות שפתוחות לתוך הבית שהבית טמא על מה נחלקו על ב' חדרים של בית שר' אליעזר מטמא ור' יהושע מטהר והן אמרו לי מודה רבי יהושע לרבי אליעזר על שני חדרים שפתוחים לבית שהבית טהור על מה נחלקו על שתי חביות שרבי אליעזר מטמא ורבי יהושע מטהר. פירוש וסתם מתני' כרבי אליעזר ואליבא דרבי יהודה: