רבינו גרשום על הש"ס/תמיד/פרק א

תבנית:מפרשים למסכת תמיד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף כה עמוד בעריכה


בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבהמ"ק בבית אבטינס. לשכה שמפטמין בו הקטרת. ובית הניצוץ כך שמה של לשכה. ובית המוקד. לשכה שהיה שם מדורה כדאמרינן לקמן. באותן ג' מקומות הכהנים משמרין העזרה אבל הלוים משמרין במקומות אחרים בכ"א מקומות כדאמרן לקמן:

והרובים. כהנים ילדים שלא הגיעו לפירקן כגון רביא:

רובדין כסאות ועליהן זקני כהנים של בית אב ישנים ופרחי כהונה בחורים שהביאו שתי שערות שראויין לעבודה:

כסתו. כסת שלו של חול מניח בארץ על גבי הרצפה וישן על גבו:


דף כו עמוד אעריכה


במסיבה מחילה. בא וישב לו אצל אחיו הכהנים לאחר שטבל עד לבקר:

שהשערים נפתחים. כיון שנפתחו יוצא והולך לו חוץ לב' מחנות עד הערב כדין של טבול יום בעל קרי:

מנהני מילי. שהכהנים היו שומרים דאמר והחונים לפני המשכן מה במשכן שומרים הם הכי נמי בבהמ"ק:

אמרי. אין ודאי שימור אשכחן דבעי ואילו קרא כהנים ולויים בהדי הדדי כתיבי דכתב משה ואהרן [ובניו] (וכמו) ומשה הוי לוי ומשמע דגבי הדדי הוי יתבי ואכתי מנלן דבג' מקומות ומנלן דכהנים [בפני עצמן] הכי קאמר והחונים לפני המשכן היינו משה ואהרן ובניו שומרים:

ואהרן בחד מקום ובניו בב' מקומות. ואימא כולהו שומרים בחד מקום לא ס"ד כו':

מסיפיה דקרא. משמע בפירוש ג' מקומות:


דף כו עמוד בעריכה


מנהני מילי. שהלוים שומרים עם הכהנים:

וישרתוך. בעבודתך הכתוב מדבר ששומרים עמך כמו שאתה שומר אצלן או אינו אלא בעבודתם בשאר מקום שמירתם בכ"א מקומות: כשהוא אומר כו': אחד פתוח לחיל חוץ לעזרה להר הבית:

פשפש. כגון שער קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה לחפש בכל בקר אם כל הכלים שם כאשר הניחום מאמש. והואיל והיו לו שני שערים היה צריך ב' שומרים:

כיון דגבי הדדי קיימי. שזה פתוח כנגד זה סגי בחד שומר:

דוי להכא ולהכא. ישב באחד ויראה כנגדו באחד:

גזראתא דמצתוואתא. אבנים חתוכות יוצאות מכל הבנין סביב ועשויות כעין כסאות סטיו ע"ג סטיו והיינו מצטוואתא:

ומי הוו מיפלגי האבנים. שזו יוצאות וזו נכנסות וכן היו מסתתין אותן כן במקדש:

והכתיב והבית וגו'. אין דכתיב אבני עשר אמות ואבני שמונה אמות מכלל שזו נכנסות וזו יוצאות:


דף כז עמוד אעריכה


התם דלא מטו מיעבד עבודה גמורה. שהקטני' היו השומרים שלא הביאו שתי שערות להכי קרי להו רובין הכא דקרי להו פרחי כהונה בהני דכבר אייתו שתי שערות מיירי דחזו לעבודה:

ואית דמפרשי. התם דתחילת ליליא הוא דלא חזו לעבודה כשמתחילין שם לשמור להכי קרי להו רובים. והכא דכבר סמוך הוא לזמן עבודה לתרום המזבח קרי להו פרחי:

מנהני מילי. דבעינן שומרים בכ"א מקומות. ולאסופים הכי קאמר לאסופים שנים שנים. הכי מתפרש לאסופים שנים שני שומרים ואותן שנים דלאסופים לפרבר היו עומדים כלפי חוץ ולא בפנים:

והני אסופים שנים. היינו ב' קיטוניות שנתוספו על הבנין כעין שקורין אפנדי"ץ היאך דפרבר דלמסילה חד הוא מצותו ואידך דיתיב גביה משום צוותא משום דקאי אבראי:

והא האי קרא למזרחה ליום בלוים [הוא דכתיב]. אף על גב דכתיב בלוים תלת מנייהו כהנים הוו דהכי אשכחן בכ"ד מקומות דכהנים איקרי לוים:

מ"ש הר הבית דעבדינן מתוכו. דקיימי שומרים בד' פינותיו מתוכו:

אמרי הר הבית דאי תמה. שאם נתחלש השומר ובעי מיתב מצי יתיב דאינו אסור עבדינן מתוכו:

אמר אביי תרי מנייהו לא צריכי שימור. היינו האמצעי שבדרום והאמצעי שבצפון שהשומרים שבראשון ושבשלישי יכולין לשמור האמצעי:

אמרכלין. הוא מושל על הגזבר לכך קרוי אמרכל שומר על הכל:

מדאיכא תנא דאמר תמניא הוו איכא נמי תנא דאמר חמשה הוו ולא קשיא:

אבל הילוך. מהלכין בהן בלילה שלא בזמן עבודה ש"מ בגדי כהונה ניתנו ליהנות:

אלא אימא נגד ראשיהן. מן הצד שלא היה ראשיהן נוגעין בהן ולא חיישינן דילמא מיגנדרי עלייהו דשמא לא מגנדר ואפי' מיגנדר בלא ידיעה הוי ולא אסיר:


דף כז עמוד בעריכה


לא זהו אבנטו של כהן הדיוט. דאבנט של כה"ג משל כלאים הוי דכתיב ואת האבנט שש משזר ותכלת שש כתנא תכלת עמרא אבל של כהן הדיוט לא אית ביה כלאים דלא הוי בהו תכלת:

שמא תיכרך נימא. ממה שתחתיו על בשרו ותדבק בגופו וכשהוא מתהפך נמצאת היא על גביו ואית ביה איסור לא יעלה:

וכ"ת. אי משום הא משום שמא תיכרך מצי למעבד תקנה דמפסיק מידי ביני ביני שיקח בגד שאינו של כלאים ויפרש על אותו של כלאים ויפסיק בינו לבין גופו ולא תיכרך לו נימא ומותר והאמר ר' שמעון כו':

ואי בעי תימא. ואם תמצא לומר תחת ראשיהן נמי ניחא ותריץ לה באותן שאר בגדי כהונה שאין בהן כלאים חוץ מן האבנט:

ואי בעי תימא. אפי' תימא בהנך דכלאים ניחא קשין שאני כלומר כיון דחוטן כפול ששה קשין היו דלא מתהנו מנייהו ושרו כדאמר רבא:

נמטא גמדא. לבד קשה של כלאים שרי שאין הגוף נהנה ממנו:

אתא ר' אבא נחר ליה. הטיח בגרונו קול כדי שישמע רב ספרא ויצא:

א"ל רב ספרא ליעול מר. מיהו עד כאן לא עיילת לשעיר וגמרת מילי דשעיר כלומר עדיין לא נכנסת לארץ בני עשו לרומי שאינן צנועים ולמדת תרבותם הנחת תרבות פרסיים שצנועים ותפסת מנהג רומיים שאינן צנועין:

ולאו הכי תנן מצאו נעול. כלומר לא היה לך לבוא כאן כשראיתו נעול וכשידעת שאני שם:

ורב ספרא הכי קאמר ליה אעפ"כ ליעול מר סבר דלמא מסכן:

חשיך תקין נפשך וקדים תקין נפשך כי היכי דלא תרחק. כלומר למד עצמך שתהא רגיל להקדים בשחרית עד שבני אדם ישנים וצא להפנות וכן נמי חשיך לערב וצא בשעה שאין בני אדם מצויין בחוץ שאם לא תעשה כן תצטרך להתרחק מן בני אדם עד כדי שלא יראו פרועך וכשאתה מקדים ומחשיך תוכל להיפנות באי זה מקום שתרצה ולא תצטרך להתרחק:

תיב וגלי. כשאתה יושב גלי בגדיך וכסי עד שאתה יושב והדר קום משום צניעותא שלא יראו בשרך:

שטוף ושתי שטוף ואחית. שוטף הכוס עד שלא תשתה בו משום נקיות ואחר ששתיתה חזור ושטוף אותו והחזירהו שאין כל הדעות שוות שלא תעשה אנינות למי שישתה אחריך וכשאתה שותה מים בכוס שפוך מהם כנגד אותו מקום שהיה פיך שם ואח"כ תן לתלמידך:

ומת בצמא. שהיה מתבייש הוא לשפוך מהן אחר שתיית רבו:

לא תפלוט בפני רבך. כדאמרינן התם [עירובין צח.] הרק בפני רבו חייב מיתה:

בר מקרא ודיסא. חוץ מלאחר שאכל קרא או דיסא דאותו רוק שיש בפיו כפתילה של אבר דמי ששורף את הגוף אם לא ישליכנו חוץ:

איש הר הבית. הממונה על השומרים של הר הבית:


דף כח עמוד אעריכה


והן אומרים. השומרים אחרים:

מה קול בעזרה ואומרין זה לזה ודאי קול בן לוי לוקה כו'. משנה זו של מדות הוא:

ק"ו שלא על אונס שינה. מי שישן מרצונו שעושין ממנו דינים:

ינעם. היינו נחת רוח:

לפלגו לחלקו של מקום שנאמר מוכיח אדם אחרי. כלומר הקב"ה גוררו אחריו לחלקו:

כאן קודם תקנה. כדתנן במסכת יומא בראשונה כל מי שהוא רוצה לתרום כו':

ופתח את הפשפש. היינו אותו פתח קטן הפתוח מבית המוקד לעזרה כדתנן במדות:

אלו. כת אחת הלכו באכסדרא דרך המזרח:

ואלו. באכסדרא דרך המערב לפי שכל העזרה מד' רוחותיה בנויה באכסדרא על גבי עמודים ומקורה אבל באמצע במקום המזבח והכבש ומקום שחיטה לא היתה מקורה:

היו בודקין והולכין. שיהו כל כלי העזרה שמורים יפה וכך הולכין ובודקין אלו מיכן ואלו מיכן:

עד שהגיעו למקום עושה חביתין. שם הגיעו אלו לאלו ואמרו שלום הכל שלום כלומר שלום שהכל מצאנו בשלום כל הכלים במקומן:

העמידו בית עושה חביתין. והקיצום כדי שיעשו חביתין ואח"כ מי שזכה לתרום כו':

לא היו רואין אותו. שהלך לתרום שלא הלך אדם עמו ולא שומעין קולו לא היו יודעין מה הוא עושה עד ששומעין קול העץ:


דף כח עמוד בעריכה


מוכני. הגלגל שהיה מעיק כשמושכו לקדש ידיו ממנו:

והן. הכהנים שבבית המוקד אומרים הגיע עת כבר הגיע התורם לכיור:

וחתה מן המאוכלות הפנימיות. זהו תרומת הדשן:

צבר את הגחלים. היינו אותן המאוכלות הרמת הדשן:

מקום שנותנין מוראת העוף כו'. היינו ושמו אצל המזבח: