פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
על ש"ס: רבינו אשר על הש"ס | ראשונים | אחרונים


תוכן עניינים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה. ואין חייבין עליו קרבן רבי שמעון אומר הרי הוא כילוד. כל הנשים מטמאות בבית החיצון:

גמ' הי ניהו בית החיצון. א"ר יוחנן עד בין השינים. תני רבי זכאי עד בין השינים ובין השינים עצמן כלפנים. במתניתא תנא מקום דישה. מאי מקום דישה אמר רב יהודה מקום שהשמש דש:

סימן בעריכה

מתני' בת אחת עשרה שנה ויום א' נדריה נבדקין בת י"ב שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל י"ב. בן י"ב שנה ויום אחד נדריו נבדקין. בן י"ג שנה ויום אחד נדריו קיימין ובודקין כל י"ג קודם הזמן הזה אע"פ שאמרו יודעין אנו לשם נר נדרנו ולשם מי הקדשנו אין נדריהן נדר ואין הקדשן הקדש לאחר זמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו נדריהן נדר והקדשן הקדש:

גמ' איבעיא להו תוך הזמן שהוא שנת שתים עשרה לתינוקת ושנת שלש עשרה לתינוק אם הביאו סימנים כלפני הזמן או כלאחר הזמן ופסק רבא הלכתא תוך הזמן כלפני הזמן. ואינה גדולה עד שתביא שתי סימנים מי"ב שנה ואילך. ואם נראו בה שערות קודם שתים עשרה אינה גדולה עד שתביא שתי שערות אחרות משתהיה בת שתים עשרה. אמר רבא קטנה כל שתים עשרה ממאנת וחולצת. מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת. הא גופא קשיא אמרת אינה ממאנת אלמא גדולה היא ואי גדולה היא תחלוץ. וכי תימא מספקא ליה. והא אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים ה"מ בסתמא אבל היכא דבדקוה ולא אשכחנא שתי שערות לא. אי הכי תמאן. חוששין שמא נשרו. הניחא למאן דאמר חוששין אלא למאן דאמר אין חוששין מאי איכא למימר. אפי' למאן דאמר אין חוששין ה"מ לענין חליצה אבל לענין מיאון חיישינן. מכלל דלמ"ד חוששין חולצת והא חוששין בעלמא קאמר אלא לעולם דלא בדקוה ולענין חליצה חיישינן. וכי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעיא בדיקה אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו והני מילי דקדיש תוך זמן ובא עליה אחר זמן דהוי ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא:

סימן געריכה

מתני' משל משלו חכמים באשה. פגה בוחל וצמל. פגה עודה תינוקת. בוחל אלו ימי הנעורים. בזו ובזו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה. צמל כיון שבגרה שוב אין לאביה רשות בה. איזהו סימנים רבי יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדד ר"ע אומר משיטו הדדין בן עזאי אומר משישחיר הפטמה. רבי יוסי אומר כדי שיתן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור. פירש"י דהני סימנין אצמל קאי ומתוך זה הוצרך לפרש הא דקאמר רבי יוסי בגמרא בברייתא משתקיף העטרה היינו שיעורא דמשיתן ידו על העוקץ דמתני'. וקשה לפירושו דלמה שינה רבי יוסי לשונו. ואי אתי לאשמועינן דהני תרי סימנים כהדדי נינהו ה"ל להש"ס לפרושי ועוד דכולהו תנאי דגמרא לא אמר חדא מינייהו שיעורא דמתני' ועוד דא"כ בבוחל לא יהיב תנא סימנא ולקמן תנן בא סימן התחתון עד שלא בא העליון והיינו סימן בוחל. ועוד תניא ג' סימנין נתנו חכמים באשה בוחל מלמעלה בידוע שהביאה שתי שערות אלמא שיש סימן למעלה בבוחל שנשתנית בו מפגמה. ופירש ר"ת ז"ל דסימנים דמתני' אבוחל קיימי. ותנאי דגמרא מפרשי סימני בגרות:

גמ' אמר שמואל לא שעלה הקמט ממש אלא שתחזיר ידיה לאחוריה ונראה כמי שעלה הקמט תחת הדד. שמואל בדק באמתיה ויהיב לה ד' זוזי דמי בושתה. שמואל לטעמיה דאמר שמואל לעולם בהם תעבודו לעבודה נתתים ולא לבושה רבה מיחד להו בהדי עבדי רב נחמן מחליף להו. רב ששת מסר להו לערבאי ואמר להו אזדהרו מבני ישראל מכאן משמע דשפחה מותרת בעובד כוכבים. וה"ה דעבד מותר בעובדת כוכבים ולא גזרו עליו משום נשג"א. ואע"ג דאיסור נדה ואשת איש שייכי בעבד מן התורה. ובשילהי מסכת ע"ז (דף עו:) דאמר ליה שבור מלכא לבטי אידכר מאי עבדת באורתא פירש"י ששלחו לו זונה כדרך הערביים וקבלה. היה אומר ר"ת שאין להחשיבו כרשע בכך דמותר היה בה דעבד היה כדאמרינן בקדושין (דף ע:) בטי ברמות רוחיה לא קיבל גיטא דחירותא. רבי יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ. אמר שמואל עוקצו של דד. תנו רבנן אלו הן סימני בגרות. רבי אלעזר בר צדוק אומר משיתקשקשו הדדין. רבי יוחנן בן ברוקה אומר משיכסיף ראש החוטם. משיכסיף אזקנה לה. אלא אמר רב אשי משיפצל ראש החוטם. רבי יוסי אומר משתקיף העטרה רבי שמעון אומר משיתמעך הכף. וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר ג' סימנים נתנו חכמים באשה וכנגדן מלמעלה. פגה מלמעלה בידוע שלא הביאה שתי שערות. בוחל מלמעלה בידוע שהביאה ב' שערות. צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף. מאי כף אמר רב הונא מקום תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום כיון שמתגדלת מתמעך. שאלו את רבי הלכה כדברי מי. אמר להם הלכה כדברי כולן להחמיר ורבי יוחנן וסביא דאמרי תרווייהו הלכה כדברי כולן להחמיר שאם הביאה אחד מן הסימנין הללו מחזקינן לה בוגרת להחמיר שאם קדשה עצמה בחיי אביה קדושיה קדושין וצריכה גט. ואם קדשה אביה לאחר צריכה גם הימנו גט עד שתביא כולן. וגם אין אביה מפר נדריה משהביאה אחד מהן:

מתני' בת כ' שנה שלא הביתה שתי שערות יביאו ראיה שהיא בת כ' שנה והיא איילונית לא חולצת ולא מתיבמת. בן כ' שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן כ' והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם אלו דברי ב"ה. ב"ש אומר זה וזה בני י"ח ר' אליעזר אומר הזכר כדברי ב"ה והנקבה כדברי ב"ש שהאשה ממהרת להביא לפני האיש:

גמ' ורמינהו אחד לי בן ט' שנים ויום אחד ואחד בן כ' שנה שלא הביאו שתי שערות פי' דינם שוה לענין ביאתן. א"ר נחמן בר יצחק והוא שנולדו בו סימני סריס. אמר רבא דיקא נמי דקתני והוא הסריס ש"מ וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה. תני ר' חייא עד רוב שנותיו. כי אתו לקמיה דר' חייא אי כחיש אמר להו אבריוהו. ואי בריא אמר להו אכחשוהו דהני סימנין זימנין דאתי מחמת כחישותא וזימנין דאתו מחמת בריאותא. אמר רב הלכתא בכוליה פירקין מעת לעת ועולא אמר דתנן תנן דלא תנן לא תנן. כלומר שנת כ' שלא שנינו בה ויום אחד לא בעינן מעת לעת. והלכתא כעולא דתניא כוותיה ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר"א שנת כ' שיצאו ממנה ל' יום הרי היא כשנת כ' לכל דבריה ואמר רב יצחק בר נחמני אמר ר"א מסתברא כר' יוסי בן כיפר מדכולהו פירקין קתני יום א' והכא לא קתני ש"מ מסתבר כוותיה:


הדרן עלך יוצא דופן