רבינו אשר על הש"ס/נידה/פרק ד

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

בנות כותים נדות מעריסתן. והכותים מטמאין משכב תחתון כעליון מפני שהן בועלי נדות והן יושבות על כל דם ודם:

גמ' תניא אם הן יושבות על כל דם ודם תקנה גדולה היא להם. אלא שרואות דם אדום ומשלימתו לדם ירוק. דבר אחר יום שפוסקת בו סופרות למנין שבעה. מתקיף לה רב דימי בר חמא ותספרון ואנן נמי נספריה. דקיימא לן מקצת היום ככולו אמר רבא א"כ שכבת זרע דסתרה בזיבה היכי משכחת לה והא מקצת היום ככולו. אידחזיא בפלגא דיומא הכי נמי. הכא במאי עסקינן כגון דחזאי סמוך לשקיעת החמה. ולימא ליה לקרא כי כתיב סמוך לשקיעת החמה הוא דכתיב. אין על כרחיך שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה. האי דיחויא בעלמא דדחיק רמי בר חמא לאוקמי לתיובתיה ולאו עיקר הוא. ואיהו גופיה לא סבירא ליה הכי אלא דמתמה ואנן נמי נספריה. ולא היה יודע טעמו של התנא למה אינה סופרת יום שפוסקת בו. ולקמן נמי בפ' בתרא (דף סט.) אמרינן אטו רב ככותאי אמרה לשמעתיה דאמרי יום שפוסקת בו סופרתו למנין שבעה:

בעי (מיניה) רמי בר חמא פולטת שכבת זרע מהו שתסתור בזיבה רואה הויא וסתרה או דלמא נוגעת הוי ולא סתרה. אמר רבא לפום חורפא שבשתא. נהי נמי דרואה הויא וסתרה כמה תסתור תסתור שבעה דיה כבועלה. תסתור יום אחד ואחר תטהר אמר רחמנא אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם ולטעמיך זב גופיה היכי סתר לטהרתו אמר רחמנא שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן אלא מאי אית לך למימר שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן הכא נמי שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן. נראה שדברי רבא נדחו כי אין להשיב על זה ובעיא דרמי בר חמא לא איפשטא. הלכך יש להחמיר בפולטת וסותרת יום אחד. וכן לקמן בפרק יוצא דופן (דף מב.) בעא מיניה רב שמואל בר ביסנא מאביי פולטת שכבת זרע רואה הויא או נוגעת הויא למאי נפקא מינה לסתור בזיבה ולטמא במשהו. אמר ליה רואה הויא אתא ושייליה לרבא וא"ל רבא רואה הויא ולרב יוסף וא"ל רואה הויא אפי' לר"ש ולרבנן פשיטא להו דרואה הוי ונראה דרבא גופיה הדר ביה שהקשה על דבריו ולא מצא תשובה ואע"ג דלקמן בפירקין (דף לז.) גבי ימי לידה דאמר אביי אינה סותרת ואינה עולה ורבא אמר אינה סותרת ועולה ואמר רבא מנא אמינא לה ואחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן ואביי אמר שלא תהא טומאת זיבה מפסקת ביניהן מכלל דרבא מקפיד אפי' על הפסקת טומאה אחרת. י"ל דטומאת לידה חשיבא ליה כטומאת זיבה. משום דמטמאה שבעת ימים ועושה משכב ומושב. אבל מטומאת קרי אפשר שחזר בו. הלכך כל אשה צריכה ליזהר שלא תתחיל לספור ז' נקיים עד יום ה' לשימושה כגון אם שמשה במוצאי שבת אינה מתחלת לספור ז' נקיים אלא ביום חמישי. דקי"ל כרבנן דאמרי בשבת בפרק ר"ע (דף פו.) דשש עונות שלימות בעינן לפליטה. דאין שכבת זרע מסרחת אלא לאחר שש עונות שלימות. הלכך כששימשה במוצאי שבת אם תפלוט בליל רביעי קודם עת שימושה במוצאי שבת עדיין היא עומדת בתוך ו' עונות לשימושה ואם פלטה סותרת הלכך יום חמישי יהיה ראשון לספירתה. אמנם אם תרצה להתחיל ספירתה מיד ממחרת ראייתה תקנח יפה במוך או בבגד דק להפליט כל הזרע או תרחץ במים חמין ויפליטו המים חמין כל הזרע. וכן תנן בפ"ה דמס' מקואות האשה ששמשה וירדה וטבלה ואח"כ כבדה הבית הרי היא כאילו לא טבלה. ומשמע הא אם כבדה הבית קודם טבילה לא חיישינן תו לפליטה. ואמרינן בפ' אלמנה לכ"ג ביבמות (דף סט:) בת כהן שנשאת לישראל ומת בעלה טובלת ואוכלת בתרומה לערב. ולקמן (דף מא:) אמרי' אמר רבא משמשת כל ג' ימים אסורה לאכול בתרומה א"א לה שלא תפלוט אלא ודאי הא דיבמות איירי כשכבדה את הבית וכן מוכח בשבת פ' ר' עקיבא (דף פו.) דמהני כיבוד להפליט הזרע. וכן לקמן בפ' בא סימן (דף נד.) גבי הרואה יום אחד טמא ויום אחד טהור משמשת שמיני ולילו וארבע לילות מתוך י"ח יום. ומוכח התם דמשמשת בלילה ורואה למחר ושומרת יום כנגד יום וטובלת לערב וטהורה. ואין להקל מהא דאמר בפרק יוצא דופן (דף מא:) אי דאזלת בכרעה דלמא בהדי דאזלה שדיתיה. ויסמכו על זה שהולכות משעת תשמיש עד הלילה כדי שיפליטו. דהכי פירושא בכרעה דלמא בהדי דאזלה שדיתיה ופלטה. ואמאי אמר רבא אי אפשר שלא תפלוט חיישינן איבעי ליה למימר ומוקי לה כשהטבילוה במטה ולא הלכה הלכך לא פלטה. אבל אינו ברור שתפלוט הכל ע"י הילוך. ור"ת פי' דרמי בר חמא לא מיבעי ליה אלא באשה שבא עליה זב. דהא אמרי' (שם) דיה כבועלה ובועלה לא סתר אלא משום דכתיב ביה זיבה. ולא נהירא דהא מקרא נפקא לן לקמן בפרק יוצא דופן (דף מב:) דרואה הויא. ולי נראה דקשה לפירושו מהא דמיבעיא לן לקמן אי רואה הויא מדאחמור רחמנא אבעלי קריין בסיני. ועוד מדפריך (לקמן ד' מא:) אמילתיה דר שמעון מקרא דורחצו במים וטמא עד הערב אלמא בכל פולטת איירי. ועוד דקאמר לקמן (ד' מב:) אפילו לרבי שמעון לא אמרו דיה כבועלה אלא לטמא בפנים כבחוץ. אבל לסתור ולטמא במשהו רואה הויא אלמא דעדיפא מבועלה לענין סתירה והראב"ד ז"ל כתב בתשובה שלא אמרו פולטת שכבת זרע שסותרת אלא לטהרות בלבד אבל לבעלה אינה סותרת. מדאמר לקמן (ד' לז.) גבי קושי דבר הגורם סותר ושאין גורם אינו סותר. ופולטת אינה גורמת טומאה לבעלה אינה סותרת לבעלה. דבריו תמוהים היאך תסתור לחצאין. שעלו לה ימי ספירתה לבעלה וטהורה לשמש ואסורה לטהרות ולקודש ולמקדש. ועל בעיא (ד' לז.) דקושי מהו שתסתור בזיבה דבר המטמא סותר או דלמא דבר הגורם סותר פירש"י וקרי אע"פ שאינו גורם זיבה גורם מיהא טומאת יום אחד הלכך סותר יום אחד. וכן נמי תני (שם) אבוה דרבי אבין מה גרם לו זובו ז' לפיכך סותר ז'. מה גרם לו קריו יום אחד לפיכך סותר יום אחד. ועוד הביא ראיה מדתני (לקמן ד' סז:) ר"ש אומר ואחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבוא לידי ספק (נדה) אלמא אי לאו חששא דשמא תראה דם לאחר תשמיש משמשת והולכת ואינה חוששת שמא תפלוט שכבת זרע. ולא מסתבר שלא התירה תורהאלא על מנת שלא תתהפך ולא תלך כלל אחר תשמיש כל היום. ובפ' המפלת (ד' כט:) גבי טועה אמר בעשרים וחד תשמש. ונ"ל שאינה ראיה דפולטת אינה סותרת יום אחרון. דודאי דם בזבה וזיבה בזב שסותרין כל המנין סותרין עד ערב יום ז' אבל פולטת שכבת זרע שאינה סותרת אלא יום אחד אם פלטה אחר שספרה מקצת היום שוב אינה סותרת. דעיקר סתירת שכבת זרע הוא משום דלא מיקרו נקיים. וכיון שספרה מקצת יום וטהרה לבעלה כבר שלמו הנקיים ושוב אין שכבת זרע סותרת. וכן זב נמי שרואה קרי בשביעי. וסעד לדבר מדתנן בפ"ק דזבים הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו ב"ש אומרים סותר שני ימים שלפניו וב"ה אומרים לא סתר אלא יומו כו'. ומודים ברואה ברביעי שלא סתר אלא יומו ברואה קרי אבל אם רואה זוב אפילו ביום שביעי סותר את שלפניו. מכלל שזה החילוק יש בין זוב לקרי שזוב סותר ביום ז' אבל קרי אינו סותר ביום שביעי. אע"פ שיכולני לפרש דה"ק דזוב אפי' בשביעי סותר הכל וקרי אף ברביעי אינו סותר אלא יומו. ומיהו גם בז' סותר את יומו. מיהו מסתבר טפי כדפרישית דמהו שהזכיר ביום הז' היינו משום שיש חילוק בין זוב לקרי בראיית יום שביעי. ושוב מצאתי כדברי בשם ה"ר יונה ז"ל והביא ראיה מדם נדה דאינו סותר אף לדברי ב"ש דאית ליה שימור באחד עשר כדאיתא בסוף מכילתין. כ"ש קרי שאינו סותר אחר טהרה. ונכון להחמיר כדברי ר"י וכן נוהגין בצרפת ובאשכנז: איתמר רב אמר מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו. לוי אמר שני מעיינות הם. נסתם הטמא נפתח הטהור נסתם הטהור נפתח הטמא מאי בינייהו שופעת מתוך ז' לאחר שבעה מתוך ארבעה עשר לאחר ארבעה עשר מתוך ארבעים לאחר ארבעים מתוך שמונים לאחר שמונים. לרב רישא לקולא וסיפא לחומרא וללוי רישא לחומרא וסיפא לקולא. והלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא. תניא רבי מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה. איבעיא להו מהו שתעלה. אביי אמר אינה סותרת ואינה עולה רבא אמר אינה סותרת ועולה. ופסק בעל הלכות כרבא כדקיימא לן בכל מקום הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם וכן כתב רב סעדיה וכן בשאלתות דרב אחאי פ' תזריע סי' פו. וכן פסקו ר"ח ורב אלפס ז"ל. ורש"י כתב בתשובה דאביי ורבא אליבא דרבי מרינוס פליגי. ולפי דבריו אינהו מצו סברי כמסקנא דסוף בא סימן דעולין. וכן פירש"י בכל מקום ל' דיע"ל קג"ם הוא לחי העומד מאליו. אבל ר"י ז"ל פירש דהלכה כאביי ויומי לידה היינו ל' דיע"ל קג"ם. והתוספות דחו כל ראיותיו ודברי הגאונים עיקר:

סימן ב

הלכך נשי דידן שהחמירו לישב ז' נקיים על כל ראיותיהם כולן יולדות בזוב הן וצריכין שבעה נקיים וימי לידה אם לא ראתה בהן עולין לה לשבעה נקיים. ויולדת נקבה שהיו ימי השבוע ראשון נקיים וראתה בשבוע שניה אינה סותרת. אע"פ שדם לידה סותר אפי' לרבא דדוקא ימי לידה שאינה רואה בהם הוא דקאמר עולין הכא אינה סותרת כיון שראתה אחר ספירת ז' נקיים אע"פ שהדם טמא וראיה מדקאמר הש"ס (לעיל ד' לו.) ת"ש יולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה הלכו ב"ש לשיטתן וב"ה לשיטתן בשלמא לרב דאמר מעין אחד הוא משום הכי מטמא לח ויבש. אלא ללוי דאמר שני מעיינות הן אמאי מטמא לח ויבש. אמר לך לוי אנא דאמרי כתנא דשוין. ואי בעית אימא בשופעת. והא ספרה קתני. הכא ביולדת נקבה בזוב עסקינן ושבוע קמא פסק שבוע בתרא לא פסק וקסבר ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה אלמא שאין ראיית שבוע בתרא סותרת ספירת שבוע קמא ויש ללמוד מכאן דגם זבה דעלמא שספרה שבעה נקיים ולא טבלה וראתה שאינה סותרת אע"פ שנעשית נדה בראיה זו טובלת לנדתה ועלתה לה טבילתה אף לזיבתה אע"פ שיש לחלק דשאני הכא דראיה זו דימי לידה אינה גורמת לה לא נדות ולא זיבות. מ"מ נראה שאין לחלק דמסתברא שאין סתירה אלא בימי הספירה כדאמרי' אחר תטהר אחר אחר לכולן שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם. אבל לא איכפת לן אם יש טומאה אחר הספירה קודם הטבילה והאידנא אין נפקותא בספק זה דעל כל ראייה שתראה צריכה שתשב שבעה נקיים אבל בספק ראשון יש נפקותא ביולדת בזוב אפילו ראתה בשבוע שני טובלת אחר ארבע עשר אפילו לא פסקה. דקי"ל מעין אחד הוא התורה טימאתו והתורה טהרתו ומותרת לבעלה במקום שנהגו לבעול על דם טוהר:

הדרן עלך בנות כותים