פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | מאירי | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש
על ש"ס: רבינו אשר על הש"ס | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. דכיון שיש לה וסת קבוע אמרי' אורח בזמנו בא ואינה מטמאה למפרע. גרסי' בפ' כל היד (דף טז.) בעא מיניה רבא מרב נחמן ווסתות דאורייתא או דרבנן. כלומר הא דאמר אורח בזמנו בא הוי דאורייתא הלכה למשה מסיני. וכי מטא זמן ווסתה מחזקינן לה בטומאה אפילו בדקה עצמה אחר זמן ווסתה ומצאה טהור או דרבנן ואם מצאה טהור טהור. איתמר אשה שיש לה וסת והגיע שעת וסתה ולא בדקה ולבסוף בדקה אמר רב בדקה ומצאה טמא טמא טהור טהור ושמואל אמר אפילו בדקה ומצאה טהור טמא שאורח בזמנו בא. לימא בווסתות קא מיפלגי מר סבר ווסתות דאורייתא ומר סבר ווסתות דרבנן. אמר רבי זירא דכולי עלמא ווסתות דאורייתא ולא קשיא כאן כשבדקה עצמה בשיעור ווסת כאן שלא בדקה עצמה בשיעור ווסת. רב נחמן בר יצחק אמר בווסתות גופייהו קמיפלגי מר סבר ווסתות דאורייתא ומר סבר ווסתות דרבנן. אמר רב ששת כתנאי רבי אליעזר אומר טמאה נדה ורבי יהושע אומר תבדוק. והני תנאי כהני תנאי. דתניא רבי מאיר אומר טמאה נדה וחכמים אומרים תבדוק. נימא הני תנאי כהני תנאי. דתניא הרואה דם מחמת מכה אפילו בתוך ימי נדתה טהורה דברי רשב"ג רבי אומר אם יש לה ווסת חוששת לווסתה מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר ווסתות דאורייתא ומר סבר ווסתות דרבנן. אמר רבינא דכולי עלמא ווסתות דרבנן והכא במקור מקומו טמא קמיפלגי וכו'. וקי"ל כרב נחמן בר רב יצחק דהוא בתראה דמוקי פלוגתא דרב ושמואל דקמיפלגי בווסתות גופייהו אי הוי דאורייתא או דרבנן וקיימא לן הלכתא כרב באיסורי כדאיתא בבכורות פרק יש בכור (דף מט.) הלכך קיימא לן דווסתות דרבנן ואם לא בדקה עצמה בשעת ווסתה ואחר כך בדקה עצמה ומצאה טהור טהור. ורבי יוחנן נמו סבר ווסתות דרבנן. מדאמר ר' יוחנן (דף טו:) אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי ווסתה ובא עליה. ואם כן סבר ווסתות דרבנן. מדאמר ריש לקיש (שם.) משום רבי יהודה נשיאה אמתניתין דהבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה אמר רב הונא לא שנו אלא שלא הגיע עת ווסתה אבל הגיע עת ווסתה אסורה לשמש אלמא קסבר ווסתות דאורייתא ורבה בר רב הונא אמר אפילו הגיע עת ווסתה נמי מותרת אלמא קסבר ווסתות דרבנן. וקשיא היאך מותרת הא אמרינן בפ"ב דשבועות (דף יח:) אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן עונה אחת סמוך לווסתן וכל שכן אם עבר ווסתה שיש לספק שמא ראתה וצ"ל כגון ששהתה אחר ווסתה כשיעור שהיתה יכולה לטבול. כההיא דרבי יוחנן בעלה מחשב ימי ווסתה ובא עליה ודווקא אי ווסתות דרבנן אבל אי ווסתות דאורייתא אפילו שהתה כשיעור טבילה אסורה. דודאי ראתה חשבינן לה ואין ספק מוציא מידי ודאי הלכך גם רבי יוחנן סבר ווסתות דרבנן. וכן פסק בשאלתות דרב אחאי (פ' מצורע סי' פ"ט) וכן פר"ח ז"ל. ועוד דקי"ל כרבי יהושע לגבי רבי אליעזר וכחכמים לגבי רבי מאיר. ועוד דרבינא דהוא בתראה דחיק לאוקומי פלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל במקור מקומו טמא ולכ"ע ווסתות דרבנן ולא קיימא לן כמתני' דהיתה במחבא. ואע"ג דקתני רישא הגיע עת ווסתה ולא בדקה טמא. הא אמרינן לקמן בפרק בנות כותים. (דף לט.) דכולה ר"מ היא:

סימן בעריכה

גרסי' בפרק שני דשבועות (דף יח:) והזרתם את בני ישראל מטומאתם מכאן אמר רבי אושעיא אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן. וכמה אמר רבא עונה (וכמה עונה. יום או לילה) לפנינו שם בשבועות ליתא לכל זה ולקמן בפרק האשה (דף סג:) תנן היתה למודה להיות רואה עם הנץ החמה אינה אסורה אלא עם הנץ החמה רבי יהודה אומר כל היום שלה. והא דתניא רבי יהודה כל הלילה שלה. לא קשיא כאן דרגילה למיחזי בתחלת יממא כאן דרגילה למחזי בסוף ליליא. תני חדא רבי יהודה אוסרה לפני ווסתה ומתירה לאחר ווסתה ותניא אידך רבי יהודה מתירה לפני ווסתה ואוסרה לאחר ווסתה. לא קשיא הא דרגילה למיחזי בתחלת יממא הא דרגילה למיחזי בסוף ליליא. אם ווסתה בתחלת היום משמשת כל הלילה עד אור הבוקר ופורשת כל היום אחר ווסתה. ואם ווסתה בסוף הלילה פורשח כל הלילה קודם ווסתה ומשמשת לאחר הבוקר. אמר רבא הלכתא כרבי יהודה ומי אמר רבא הכי והתניא והזרתם את בני ישראל מטומאתם מכאן אמר רבי אושעיא אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לווסתן וכמה אמר רבא עונה מאי לאו עונה אחריתי. לא אותה עונה אמר רבי יוחנן משום ר"ש בן יוחי כל מי שאינו פורש מאשתו סמוך לווסתה אפילו הוויין ליה בנים כבני אהרן מתים דכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם וגו' והדוה בנדתה וסמיך ליה אחרי מות שני בני אהרן. אמר ר' חייא בר אבא כל הפורש מאשתו סמוך לווסתה הוויין לו בנים זכרים שנאמר להבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר ריב"ל אמר הוויין ליה בנים הראוים להוראה שנאמר ולהבדיל ולהורות:

סימן געריכה

מתני' רבי אליעזר אומר ד' נשים דיין שעתן בתולה מעוברת מניקה וזקינה. אמר רבי יהושע אני לא שמעתי אלא בתולה. והלכה כדברי רבי אליעזר איזו היא בתולה כל שלא ראתה דם מימיה ואף על פי שנשואה. מעוברת משיודע עוברה. מניקה עד שתגמול את בנה. נתנה את בנה למניקה גמלתו או מת רבי מאיר אומר מטמאה מעת לעת וחכמים אומרים דיה שעתה. איזהו זקנה. שעברו עליהן ג' עונות סמוך לזקנתה:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי חנינא בן אנטיגנוס כל הנשים כתמן טמא למפרע. ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן. חוץ מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפילו סדינים שלה מלוכלכין בדם אין חוששין לה. ואימתי הגיע זמנה לראות משהגיעו ימי הנעורים אבל אם ראתה ג' פעמים אע"פ שלא הגיע זמנה לראות כתמה טמא:

סימן דעריכה

בעא מיניה ההוא סבא מרבי יוחנן הגיע עת ווסתה בימי עבורה ולא בדקה מהו. קמיבעיא ליה אליבא דמ"ד ווסתות דאורייתא מאי כיון דווסתות דאורייתא בעיא בדיקה או דילמא כיון דדמיה מסולקין לא בעיא בדיקה. א"ל תניתוה ר' מאיר אומר אם היתה במחבא והגיע עת ווסתה ולא בדקה עצמה טהורה שחרדה מסלקת את הדמים טעמא דאיכא חרדה הא ליכא חרדה לא בדקה טמאה אלמא ווסתות דאורייתא והתם כיון דאיכא חרדה דמיה מסולקין ולא בעיא בדיקה ה"נ דמיה מסולקין ולא בעיא בדיקה מהכא משמע הא דאמרי' בשבועות פ"ב (דף יח:) אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן עונה אחת סמוך לווסתן כשהיא מעוברת אין צריך לפרוש דאפילו בשעת ווסתן אמרינן הכא דלא בעיא בדיקה. והא דתנן במתני' אע"פ שאמרו דיין שעתן צריכה להיות בודקת אבתולה וזקנה קאי ולא אמעוברת. כדא"ר יוחנן (דף י:) עלה דההיא אבל בשניה מטמאה מעת לעת. אי נמי יש לחלק בין בדיקה שחרית וערבית דאחמירו בהו רבנן טפי מבשאר בדיקות והא דאמר בסוף אלו דברים (פסחים דף עב:) גבי אשתו נדה בעל חייב. יבמתו נדה בעל פטור. ופריך מאי שנא יבמתו דקא עביד מצוה אשתו נמי קא עביד מצוה ומשני כשאשתו מעוברת. מעוברת נמי והא איכא מצות עונה. ומשני בסמוך לווסתה. לאו אאשתו מעוברת קאי אלא שנויא אחרינא הוא ולא קאי אמעוברת:

סימן העריכה

מתני' אע"פ שאמרו דיין שעתן צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה ויושבת על דם טוהר. ומשמשת בעדים חוץ מן היושבת על דם טוהר ובתולה שדמיה טהורין. ופעמים צריכה להיות בודקת בשחרית ובין השמשות ובשעה שהיא עוברת לשמש ביתה:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות דמיגו דבעי בדיקה לטהרות בעי נמי לבעלה אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה מאי קמ"ל תנינא כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן. אי ממתני' הוה אמינא ה"מ באשה שיש לה ווסת אבל אין לה ווסת בעיא בדיקה קמ"ל. א"ר זירא א"ר אבא בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק. א"ל ר' זירא לר' אבא בר ירמיה אין לה ווסת בעיא בדיקה יש לה ווסת לא בעיא בדיקה. א"ל יש לה ווסת ערה בעיא בדיקה ישנה לא בעיא בדיקה. אין לה ווסת אפילו ישנה בעיא בדיקה. ולימא יש לה ווסת לטהרות בעיא בדיקה לבעלה לא בעיא בדיקה אין לה ווסת לבעלה נמי בעיא בדיקה. ומדלא קאמר הכי ש"מ קסבר שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה. ת"ר אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונותן ולא בלאות ויוציא ולא יחזיר עולמית דברי ר"מ. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר משמשת בשני עדים הן הן עיוותיה הן הן תיקוניה. משום אבא חנן אמרו אוי לו לבעלה. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס במאי אי בעסוקה בטהרות הא אמר שמואל חדא זימנא ואי בשאינה עסוקה האמר שמואל כל לבעלה לא בעיא בדיקה דאמר ר' זירא אמר ר' אבא בר ירמיה אמר שמואל אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש עד שתבדוק ואוקימנא בעסוקה בטהרות. מאן דמתני הא לא מתני הא. פרש"י ז"ל לעולם בעסוקה ודקשיא לך תרתי למה לי. רב יהודה דמתני הא משמיה דשמואל לא מתני הא דרבי אבא ורבי אבא מתני הא דרב יהודה. ואי קשיא לך ה"נ רב יהודה אמרה דאמר רב יהודה לעיל גבי מתני' דקתני ובשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא בעסוקה וכו' לאו פירכא היא דרב יהודה לא אשמועינן (התם) בעסוקה מידי דממתני' הוה שמעינן בין עסוקה בין שאינה עסוקה ואתא רב יהודה ואשמועינן משמיה דשמואל דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה. והכא אשמועינן דהלכה כר' חנינא וכאותה משנה דעסוקה בעיא בדיקה והכא עיקר ואית דמפרשי והא אמרה שמואל חדא זימנא דאוקמה למתני' דקתני ומשמשת בעדים בעסוקה בטהרות. מאן דמתני הא לא מתני הא לעולם בשאינה עסוקה ודקשיא לך דרבי אבא בר ירמיה אהא דרב יהודה אמוראי נינהו אליבא דשמואל וטועין בדבר דאם כן קשיא דר"י אדר"י דהא איהו גופיה אמר דשאינה עסוקה לא בעיא בדיקה. ורבינו חננאל ז"ל כתב ואסיקנא מאן דמתני הא דשמואל לא מתני הא. וקיימא לן כי הא דאמר לה והלכתא כר"ח בן אנטיגנוס וזהו כפי' השני שסתר רש"י ורב אלפס ז"ל הביא בריית אזו בכתובות בסוף. ת"ר אשה שאין לה ווסת אסורה לשמש וכו' ר"ח בן אנטיגנוס אומר משמשת עם שני עדים והן עיוותיה ותיקוניה שאם תשמש פעם ראשונה ושניה ושלישית בעדים וימצא דם בעד שלו או שלה בכל פעם ופעם הן עיוותיה שהוחזקה נדה כל ימיה ותצא בלא כתובה דלאו בת תשמיש היא ואם שימשה בשני עדים אחד לו ואחד לה ולא נמצא דם באחד מהם ג' פעמים הן תיקוניה והרי היא ככל הנשים. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ח בן אנטיגנוס והשתא לדברי רב אלפס ז"ל המשמשת בשני עדים דקאמר ר' חנינא היינו לאחר תשמיש אחד לו ואחד לה מאי קא פריך אי בעסוקה בטהרות הא אמר שמואל חדא זימנא מה ענין הא דשמואל לדהכא. שמואל קאי אבשעה שהיא עוברת לשמש את ביתה וקאמר באשה עסוקה בטהרות דמיגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא בדיקה נמי לבעלה לפני תשמיש ור' חנינא איירי בבדיקה שלאחר תשמיש ועוד מאי פריך ואי בשאינה עסוקה בטהרות הא אמרינן. כל לבעלה לא בעיא בדיקה הא ר' חנינא נמי מודה שאין צריכה לבעלה בדיקה תמיד אלא שלש פעמים להתחזק שלא תראה מחמת תשמיש ושמואל הוא דקאמר אין לה ווסת לבעלה לא בעיא בדיקה תמיד כשאינה עסוקה בטהרות אבל בעסוקה בטהרות בעיא בדיקה תמיד ואפשר דמודה דבעיא בדיקה ג' פעמים להתחזק. ועוד תימה הוא מה מועיל אם שמשה ג' פעמים בלא דם להיותה ככל הנשים בשלמא אם מצאה דם ג' פעמים אחר תשמיש איכא למימר זו האשה הוחזקה להיות רואה ע"י אבר תשמיש ושוב אינה ראויה לשמש אבל הוחזקה לא מהניא להתירה דהא אשה שאין לה ווסת שאסוריה לשמש היינו משום דכיון שאין לה זמן קבוע לראייתה חיישינן שמא תפרוס נדה תחתיו ומה מועיל אם שמשה ג' פעמים בלא דם לעולם איכא למיחש עתה תראה כיון שאין לה ווסת. ועוד קשיא דעיקר הבדיקה לא הזכיר רבי חנינא דר"מ אוסר אותה לשמש אפילו בבדיקה דלמא מקלקלא ליה ורבי חנינא לא חייש דלמא מקלקלא ליה מ"מ בדיקה דלפני תשמיש שתדע שהיא טהורה היא המתירה לשמש והיה לו להזכירה הלכך היה נראה לפרש משמשת בשני עדים אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש הן עיוותיה אותו דלאחר תשמיש לידע העיוות דחייש ליה לדר"מ שמא תפרוס נדה תחתיו. ותיקוניה אותו שלפני תשמיש כי אותו העד מתקנה ומתירה לשמש דלא חיישינן להא דר"מ. וכן תעשה כל ימיה ובלבד שלא תתחזק לראות ג' פעמים זו אחר זו מחמת תשמיש דאז היא אסורה לבעל זה כדתניא לקמן בפרק בתרא (דף סה:) והא דנקט עד שלאחר תשמיש תחלה לפי שהוא מורה על העיוות דחייש ר"מ. כך היה נראה בעיני צורתא דשמעתא וכפרש"י דאוקי הלכתא בעסוקה בטהרות אלא שלא מלאני לבי להקל כי דברי ר"ח דברי קבלה הן: