ראשית חכמה/שער היראה/פתיחה
כבר הקדמנו בהקדמת הספר היות כוונתנו בחיבור הזה בעזרת השם לרדוף אחר ידיעת המעשה, מפני תועלת הנמשך ללומדי החכמה, ולסבה זו שמנו שם הספר ראשית חכמה. אמרנו לפרש בתחילת עסקנו עניין יראת ה', וזה לשלש סבות:
- הא', לקשר הפסוק: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא י).
- והב', כי יראת ה' הוא הפתח והשער לה', צדיקים יבאו בו, כמבואר בדברי רבותינו ז"ל, ובזוהר ובתיקונים. בדברי רבותינו, במסכת שבת פרק במה מדליקין: כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות, ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו, בהי עייל? והמאמר הזה נתבאר בתקונים (תקוני הזהר דף ה) גבי דרגא חמישאה ביראת ה', עד"ה. אמנם לפי פשוטו מבואר, כי עיקר ידיעת החכמה הוא להשיג האדם לעשות רצון יוצרו ולהידבק בו, ואם בתחילת לימודו לא ידע למי הוא עובד, ושידע שיש אדון ופטרון המושל עליו אשר אליו תכון העבודה, מה תועלת בחכמתו? ומפני היות היראה פתח ושער לקיום כל התורה, אמר בזוהר פרשת בראשית (יא), שהתחילה התורה בה במלת "בראשית" שנרמז בה יראת ה', וזה לשונו: "בראשית ברא אלהים" (בראשית א א), דא היא פקודא קדמאה דכלא, ואקרי פקודא דא יראת ה' דאקרי ראשית, דכתיב: "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא י); "יראת ה' ראשית דעת" (משלי א ז), בגין דמלה דא "ראשית" אקרי, ודא איהי תרעא לאעלא גו מהימנותא, ועל פקודא דא אתקיים עלמא, עכ"ל לענייננו:
ואין כוונתינו בחיבור זה לבאר מאמרי הרשב"י ז"ל, מפני שלא להאריך בהם. אמנם כוונתינו במאמר הזה מבוארת, מה שאמר שעל פקודא דא אתקיים עלמא, מפני שקיום העולם תלוי שנדע שיש לעולם מנהיג והוא אדון לנו וצריכים אנו לעבדו ולירא מפניו, ומי שאינו מאמין זה הוא מחריב העולם. ובזה יובן פסוק "את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם" (קהלת יא כב), כי מציאות האדם לא נברא אלא שידע גדולתו יתברך ויירא מפניו ויעשה רצונו. ואפשר לומר עד"ה "כל האדם", במה שנתבאר בתיקונים, כי יש אדם דאצילות ואדם דבריאה ואדם דיצירה ואדם דעשיה, וכולם יראים את ה' ושומרים מצוותיו, כל אחד כפי בחינתו, כמו שיתבאר בפרק ב:
וכיון שראינו שתורתנו הקדושה פתיחת דבריה היה בעניין היראה, שמנו פתיחת ספרינו זה להבין עניין היראה ופרטיה.
- עוד סבה ג', כי נתבאר בזוהר פרשת נשא (קכג) כי עיקר התשובה על ידי יראה ואהבה. וכן בתיקונים (תקוני הזוהר נא) פירשו שעיקר עסק התורה הוא ביראה ואהבה, וזה לשונם: ואורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא, עכ"ל. ועוד לקמיה: ומצוה בלא דחילו ורחימו לא יכילת לסלקא ולמיקם קדם ה', עכ"ל. ועוד בתיקונים פירשו, כי כמו שיראה קודמת לאהבה, כן קדמו מצוות לא תעשה למצוות עשה. והטעם שהמצוות תלויות בשם בן ד', שמ"י עם י"ה שס"ה, זכר"י עם ו"ה רמ"ח, וכמו שאותיות י"ה קודמין לו"ה כן צריך להקדים לא תעשה לעשה. ועוד בתיקונים (שם קנא), כי מי שאינו עוסק ביראה לפחות נענש חס ושלום, וזה לשונם: ומאן דמשתמע קליה, בין באורייתא בין בצלותא בין בצעקה, בלא דחילו, מיד "וישמע ה' ויחר אפו" וכו', עכ"ל. ועוד בתיקונים (שם יד) פירשו שם כמה פרטים שצריכים כולם יראה ואהבה. נמצא כי אלו שני עיקרים גדולים הצריכים לעובד את השם. והקדמנו יראה, כי כן הקדימה הפסוק באמרו: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י יב), ואחר כך הזכיר לאהבה: