רא"ש על התורה/ויקרא/טז
ג
עריכהבזאת יבוא אהרן. מנין בז"את ת"י שנה שעמד בית ראשון ובית שני עמד ת"כ:
גרסינן התם תנא בשם ר' אליעזר לא מתו נדב ואביהוא אלא על שהורו הלכה לפני רבן מעשה בתלמיד א' שהיה יושב והורה הלכה לפני ר' אליעזר רבו ואמר לאימא שלום אשתו זה אינו מוציא שנתו וכן היה לא הוציא שנתו עד שמת אמרו לו תלמידיו רבינו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא כך מקובלני מרבותי כל המורה הלכה לפני רבו חייב מיתה תניא אסור לתלמיד להורו' הלכה לפני רבו עד שיהיה רחוק ממנו ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל הה"ד ויחנו עד הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים. ר"א המודעי בא וראה כמה קשה מיתתן של בני אהרן לפני הקב"ה שבכל מקום שהוא מזכיר מיתתם מזכיר סרחונם וכל כך למה שלא ליתן פתחון פה לכל באי עולם שלא יאמרו שמעשים מקולקלים היה להם בסתר ולפי' מתו. אר"י וכי לפני ה' מתו אלא מלמד שהוא קשה לפני הקב"ה בשעה שבניהם של צדיקים נפטרים מעוה"ז בחייהם ורב נחמן דמן יפה בעא דיליה קמיה דר' פינחס בשם ר' סימון הכא אמר לפני ה' ולהלן או' לפני אביהם אלא מלמד שהיה קשה לפני הקב"ה שמהר סיני ניטלו אפופסין שלהם למיתה. משל למלך שהיה משיא בתו ונמצא בשושבין שלו דבר של זמה אמר המלך אם אני הורגו אני מעכב שמחת בתי למחר היא באה שמחתי ואני הורגו מוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי וכן אמר הקב"ה אם אני הורגן עכשיו אני מעכב שמחת התורה הה"ד הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש א"ר אבא בר אבינא מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת אפר פרה אלא מלמד שכשם שאפר פרה מכפר כך מיתת מרים מכפרת וא"ר יודן מפני מה נסמכה פרשת מיתת אהרן לשבירת הלוחות אלא מלמד שהקשה מיתת אהרן לשבירת הלוחות וא"ר חייא בר אבא בא' בניסן מתו בניו של אהרן מפני מה מזכיר מיתתן ביו"הך אלא מלמד שכשם שיוה"ך מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת:
ח
עריכהעזאזל פי' הר קשה. ועוד שמעתי פי' אחר עזאזל כלו' השעיר שהוא מן העזים הולך להר:
כב
עריכהונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה. פשט ונשא השעיר פי' עשו נקרא איש השעיר את כל עונותם פי' עונות יעקב שנקרא איש תם אל ארץ גזירה. ועוד לשון ושעירים ירקדו שם ופי' לשון שדים משל לה"ד לאדם ששוכב על כרים וכסתות ואין שער בראשו ומתוך כך אין הנוצה מסכסכת בראשו אבל כשאדם בעל שער שוכב עליהם הנוצה מסכסכת בראשו וכמו כן העונות נתפשים בעשו שהוא בעל השער אבל ביעקב שהוא איש חלק אין נדבקין כלל פירא"בע בהיותך בן ל"ג תדענו פי' לפי' לסוף ל"ג פסוקי' תמצא פירושו דכתי' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ועוד משמע אבל עכשיו היה נראה כמי שזובחין להם ופי' הרמ"בן ואני הרכיל אגלה סודו דע אתה אחי יחנך אלהים. בב"ר איתא פי' בהדייא ח"ו שלא היו עובדין ע"ז ולא היו זובחים לשעירים ולא תהיה כזאת בישראל אלא הענין כך הוא כעבד המקבל פרס מרבו היה נוטל סמ"אל אותו היום והיה מלמד סניגורייא על ישראל ואומר רבש"ע יש עם אחד בארץ שדומין למה"ש המה מלובשין ומעוטפין לבנים ועומדין יחפים ומעונים גדולים וקטנים בלי עון בניך הם ומי כעמך כישראל אמר הקב"ה אתה מלמד סניגורייא על בני חייך שאתה תטול פרס ותהנה מסעודתי יתנו לך שעיר אחד אבל לא יעשו בו זביחה והקטרה זריקה וקבלת דמים ככל עבודת קרבן ה' חלילה ואין מקום לרדות בנו המינים כי שום דבר מעבודת הקרבנות לא נעשה באותו שעיר ואותו היום לא היה יכולת בידו לקטרג וזש"ה יגער ה' בך השטן ויגער בך בגימ' שס"ד כמנין ימות החמה שבכל השנה לבד יום א' וזהו יום כפור שאין בו יכולת לקטרג יסכר פיו באותו פרס שנוטל משולחן גבוה כדפירשנו ועוד פי' הרמב"ן ז"ל כי השדים מורכבים בשתי היסודות מאש ומרוח וכשיכלו ב' היסודות הם מתים כבני אדם וזהו שאמרו חז"ל בג' דברים דומין לב"א פרין ורבין ואוכלים ושותים הרוח ליבש המים האש אוכל את הכל ומתין כבני אדם ובג' כמלאכים רואים ואינם נראים לדקות שתי היסודות טסים כמלאכים לקלות שתי היסודות ויודעין מה שעתיד להיות ששומעין כשטסי' למרחוק את העתיד להיות הלא תראה דעוף לקלות יסודותיו פורח באויר ע"כ ואני שמעתי חידוש נאה למה צוה הקב"ה שיהיו מוליכים אותו לארץ גזירה יותר ממקום אחר והטעם כדי לכפר על הולכי דרכים שאינם מביאים קרבנות לכפר על נפשם לכך אמרה תורה להוליך אותו אל ארץ גזרה אל מקום המדבר ומתכפרים בשעיר המשתלח לעזאזל והאי לעזאזל ר"ל לכוכב מאדים שמגן גבורתו מאדם שהוא א' משבעה המשרתים זה עולם השפל וזה כוכב מאדים גורם מכת חרב והרג לפי שינצלו הולכי דרכים ממיתת חרב והרג בלא עדים ולא יצטרכו לעגלה ערופה לכך אמרה תורה ליתן השוחד לזה הכוכב שלא יכה אותנו שלא יהי גורם דבר כזה ותן לחכם ויחכם עוד:
על מה שמונין ומביישין אותנו האומות איך אנו נושאים קרובותינו בנות אחינו ובנות אחיותינו. יש תשובה נצחת להשיב להם הלא צוה הקב"ה לבנות צלפחד שינשאו לבני דודיהם גם בנביאים מצי' שכלב נתן בתו לעתניאל אחיו ויש תימא איך הותר לקחת קרובתו והלא הזהיר רחמנא שלא לקחת את דודתו ומה לי האי ומה לי האי והנה הוא דודה ומה הפרש ביניהם. וי"ל שנתנה האשה לאיש לשרתו ואם ישמש בדודתו יפגום כבוד אביו ואמו ולכך הזהיר עליו לבלתי יקח דודתו אבל עליה לא הזהיר שלא לקחת דוד' כי הוא לא ניתן לשמש אשתו: